ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרשה ב
פסקה א
תורת המנחה לבית עולמים פי' לפי שנאמר בפרשה בחצר אהל מועד יאכלוה. ומשכן קרוי אהל מועד ומנין לבית עולמים כן לכך נאמר תורת המנחה לבית עולמים. זו אינה נוהגת בבמה כלל שאין קרב בבמה ליחיד אלא עולה ושלמים של נדבה והביא בזבחים בפ' בתרא [קיג.]. והתם ממעטי רבנן אפילו מנחה ונזירות שאעפ"י שהמנחה ישרות וכתיב איש כל הישר בעיניו אפילו הכי אין מנחה בבמה כדדרשינן הכא: נזירות נמי קא סברי רבנן חובה אעפ"י שתחלת הנזירות נדבה מ"מ קרבנות הנזירות הבאים בסוף חובה הם עליו: תורה אחת לכל המנחות שיהו טעונות שמן ולבונה פי' אפילו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אעפ"י שאין שיריהן נאכלין:
פסקה ג
אם מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל בין מנחת חוטא של כהנים דמנחת חוטא של כהנים כמנחת חוטא של ישראל וכו':
פסקה ד
הקרב אותה כשרה ולא פסולה. פי' פסולה כשם שאינה קריבה כך אינה טעונה הגשה. אותה כולה כאחת פי' שתהא כולה בכלי אחד בשעת הגשה. בני אהרן ולא בנות אהרן פי' לא מעיקר ההגשה הוא ממעט אותם שהרי שנינו במנחות פרק כל המנחות [ס ] מנחת נשים טעונה הגשה אלא למעט בנות אהרן עצמן שאינן מגישות מנחתן. ולפי שמצינו בתנופה שהסוטה מניפה מנחתה על ידי עצמה בזמן שהיא (נהנת) [כהנת] לכך נאמר בני אהרן ולא בנות אהרן:
פסקה ה
ר' אליעזר אומר יכול יגישנה בדרומה של קרן או במערבה אמרת לאו וכו' פי' יגישנה באיזה קרן שירצה דהא כתיב לפני ה' במערב מפרש בסוטה [יד:]. היכן קיימת קסבר כולה מזבח בצפון קאי הילכך כותל דרומי של מזבח מכוון כנגד פתחו של היכל דהיינו לפני ה' בהדייא ולא מן הצדדין: ואת כל הלבונה והקטיר שילקט את הלבונה ויעלה לאישים פי' שעל ידי קמיצה הקומץ דלא כתיב בקומצו אלא מסולת ומשמן והכי איתא נמי בפרשת ויקרא:
פסקה ז
יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה קודם אכילת המנחה יאכלו ובלבד שלא יאכלו המנחה אכילה גסה. ולקמן ממעטינן שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה כדי שלא יאכלו המנחה אכילה גסה או שמא יביאוה לידי נותר והא דאמרינן הכא שיאכלו עמה חולין ותרומה לא עמה ממש שהרי שיירי מנחות נכנסין בעזרת ישראל ואין מכניסין שם לא חולין ולא תרומה אלא עמה בסעודתה וזה במקומו וזה במקומו:
פסקה ח
לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת פי' בחלוקה כדכתיב לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכאן הוציא אהרן מכלל בניו לומר שהוא בחלוקה אלא כל מה שירצה יטול אומר מנחה זו אני אוכל חטאת זו אני אוכל מיהו הראוי לחלוקה כגון חלות של עצרת וחלות של לחם הפנים וכן בשאר החלות של מנחות אינו נוטל הכל לעצמו ואם מחצה אינו נוטל [אלא] פחות מן המחצה שהרי אמרנו למעלה נוטל ארבעה או חמשה מלחם הפנים: ור' חולק בברייתא על זו המימרא ואומר מחצה לאהרן ומחצה לבניו ומפיק טעמא מדכתיב בלחם הפנים והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מ"מ בדבר שאינו ראוי לחלוקה כגון מנחה אחת או חטאת אחת ואשם אחד הוא נוטל כרצונו דלאו אורח ארעא למיתן ליה פלגא דמנחה או פלגא דחטאת. וכי הא מילתא איתא ביומא [יז:]. ובמסכת יומא בירושלמי [פ"א ה"ב]. מקשי ליה מנחה זו אני אוכל וכו' כאן נוטל את הכל וכאן נוטל מחצה. אמר ר' זעירא כאן ליחיד כאן לצבור:
פסקה ט
מצות תאכל מצוה. מפני שבאה לכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון ת"ל וכו' כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה מפני שבאה לכלל היתר ונאסרה וכו' מפרש לה להא מילתא ביבמות בפרק החולץ [מ:]: מצות תאכל מפני שהיתה בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה נאסרה משהוקדשה נקמצה חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה הכהן המקריב אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל מצוה על המרים והמקריב לאכלה מפני שהוא מקרא יתר דהא כתיב לא תאפה חמץ חלקם וכתי' במנחת המלואים ואכלוה מצות ולהכי תנא ביה קרא הכא לומר שמצוה על המקריב לאכלה:
פסקה י
יבמה יבא עליה מצוה על היבם לייבם יותר מלחלוץ לפי שבתחלה היתה בכלל היתר רצה כונסה רצה אינו כונסה נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה מייבם רצה חולץ ת"ל יבמה יבא עליה מצוה לייבם:
פסקה יא
מצות תאכל מה ת"ל לפי שנאמר יאכלוה אין לי אלא כולה מנין אפילו מקצתה ת"ל תאכל אפילו כל שהוא פי' אילו נאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות בחצר אוהל מועד יאכלוה ולא יאמר תאכל הייתי אומר אין חייבין על אכילתה חמץ אלא על מותר המנחה כולם ומנין אף על מקצתה ת"ל תאכל אפילו כל שהוא. פי' אילו נאמר והנותרת ממנה יאכל מצה:
פסקה יב
תאכל במקום קדוש יכול במחנה לויה ת"ל במקום קדוש היא לבדה שלא יאכלו עמה חולין ותרומה וכו' וכבר פירשתי אותה למעלה: