ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרק ב
פסקה א
מדו מדתו שלא יהיו לא ארוכים ולא קצרים אלא בינוניים. בד שיהו של בוץ בד שיהו חדשים בד שיהו כפולים בד שלא ילבש עמהם בגדים אחרים הא מייתי לה בזבחים פרק ב' [יט:]: ובההיא גירסא גרסינן שיהא חוטן כפול ששה. אבל בירושלמי [יומא פ"ג ה"ג] גריס לה כלישנא דספרא ומפרש לה שיהו בגדים כפולין לכל אחד ואחד ומפיק טעמא מדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות לכל אחד תעשה כתנות: והא דאמרינן בד שיהו חדשים בד שיהו כפולים לאו ממשמעות' דבד נפקא לן אלא ה"ק בגדים שנאמר בהם בד צריכים שיהו של בוץ וצריכים שיהיו חדשים וצריכים שיהיו כפולים ומהם למצוה ומהם לעכב והכי מפרש לה במסכת זבחים [שם] של בוץ לעכובי חדשים למצוה ומדכתיב בהוצאת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן ומאי אחרים פחותים מן הראשונים: צריך שיהיו חדשים כלומר שלא יהו שחוקים מיהו מדכתיב ילבש על בשרו מרבינן לקמן אפי' שחוקים בדיעבד כפולים נמי אם חוטן כפול ששה קאמר זהו לעכב אם לבגדים כפולים זהו למצוה: בד שלא ילבש בגדים אחרים פי' שלא ילבש יתור בגדים לומר שהרמת הדשן הרי היא כשאר עבודות: בד לא ילבש עמהם בגדי קדש דממין דידה קא ממעט אבל ילבש עמהם בגדי חול ת"ל בד מדכתיב בד יתירא דרשי' לכל הני: מה ת"ל ילבש להביא את המצנפת ואת האבנט כלומר שהרמת הדשן נעשת בשלשה בגדים של כהן הדיוט. ומיהו זהו בכתונת שהוא מלבוש גמור מדכתיב וילבש שאול את דוד את מדיו אבל המצנפת והאבנט אינם מלבושים אלא עטיפת הראש וחגור מתנים ולכך צריך לרבות מדכתיב ילבש: וכי זהו אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים זהו אבנטו של כהן הדיוט והלא של כ"ג של בוץ לבדו כדכתיב ובאבנט בד יחגור ואבנט של כ"ה של כלאים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר: אם כן מה ת"ל ילבש אפילו הם שחוקים ובלבד שלא יהיו מקורעים והכי אית' בזבחים [שם]: ור' אי סביר' ליה דבעינן ארבעה בגדים נפקא ליה מהיכ' דנפקא ליה לר' שמעון כדאיתא בסמוך ואיכא למימר נמי דלא בעינן ארבעה בגדים כדכתיב ולבש את בגדי הבד בגדי קדש:
פסקה ב
אם כן למה נאמר מדו כמדתו כלומר מדו משמע בגד אחד ואם כן הוא כל הארבעה בגדים בכלל לכך אמר כי מדו בד ללמד כמדתו:
פסקה ג
ומכנסי בד יהיו על בשרו בא ללמד ולא רטיה על בשרו כלומר שאפילו רטיה עצמה חוצצת והמכנסים עצמן למה נפרטו לומר שלא יהא דבר אחר קודם למכנסיים כענין שנ' ביום הכפורים: ומכנסי בד יהיו על בשרו משמע יהיו כבר קודם הכתונת וכן בהרמת הדשן צריך להיות כן: ילבש לא דריש ליה ואיפשר דסבירא ליה כן דמפיק ליה לרבות השחוקים. אי נמי הא ממעטינן ולא רטיה על בשרו מדכתיב ילבש על בשרו הוא דממעטינן כלומר המלבוש יהיה על בשרו שלא תהא הרטיה חוצצת:
פסקה ד
והרים את הדשן אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל עולה פי' יכול אפר העצים בלבד ת"ל עולה שאף מן העולה היה מרים. אי עולה יכול איברי עולה כלומר מן המאוכלים שכבר נשרפו כל צרכן הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד: ושמו בנחת מדלא כתיב והשליך כדכתיב במוראה ונוצה: ושמו כולו מדלא כתיב ושם אלמא צריך שישים את כולו אצל המזבח. ושמו שלא יתפזר פי' צוברו במקום אחד ולא יתננו בשנים או בשלשה מקומות כדכתיב ושמו משמע כולו כאחד: מנין שמחזירו למערכה ת"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח כלומר אפילו עיכולי עולה אתה מחזיר על המזבח:
ומנין אפילו לאיברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות שיחזיר ומועלין בהם לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהן ת"ל אשר תאכל האש כלומר עיכולי עולה אתה מחזיר בין פקעו בין לא פקעו אבל קודם חצות ואחר חצות נפקא לן מדכתיב כל הלילה והקטיר כל הלילה והרים כדאיתא ביומא [כ.] ובזבחים [פו:] פי' הא דאמרינן כל הלילה והקטיר דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח דהיינו הקטרה והא דאמרינן כל הלילה והרים אהאי קרא הוא דכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וכו' דעל איברי עולה המאוכלים קאמר והרים כדדרשינן לעיל והא דאמרינן לעיל שיהיו מתאכלין כל הלילה התם בשלא נתאכלו ועדיין יש בהם ממש כדכתיב אשר תאכל האש את העולה פרט לאיברים שאינן מאוכלים ואם נתאכלו כל צרכם אפילו קודם חצות הרי הם דשן והם בכלל כל הלילה והרים את הדשן וכשאמרו עד חצות לא אמרו אלא באיברים שצורתן קיימת ולאחר חצות שפקעו ואינו רשאי להחזיר כבר נעשית מצותן ויצאו מידי מעילה והכי איתא בזבחים פרק המזבח מקדש [שם]:
פסקה ו
ופשט ולבש יכול כמצות יום הכפורים יהא פושט ולובש וכו' ובמסכת יומא [כג:] הכי גרסינן יכול יהא פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת"ל בגדיו בגדים. מה בגדים שפושט בגדי קדש אף בגדים שלובש בגדי קדש. והכי פירושה יכול כמצות יום הכפורים שיש בה שינוי בגדים מבגדי פשתן לבגדי זהב ובגדים שהן ראויין לעבודה זו אינן ראויין לעבודה זו אף כאן יהא פושט מבגדים הראויין לעבודה זו ולובש בגדים שאינן ראויין לה ומאי ניהו מבגדי קדש לבגדי חול שהרי כהן הדיוט אינו ראוי לבגדי זהב כלל ת"ל בגדים מקיש וכו' מה בגדים שפושט שראויין למלאכתם פי' הראויים לעבודה אף בגדים שלובש ראויין למלאכתן כלומר לעבודת הדשן דהיינו מבגדי קדש לבגדי קדש אם כן למה נאמר אחרים פחותין מהן ר' אלעזר אומר אחרים והוציא את הדשן לימד על בעלי מומין וכו' קסבר ר' אלעזר הוצאת הדשן לאו עבודה היא כלל הילכך לא בעיא נמי בגדי כהונה:
פסקה ז
והאש על המזבח תוקד בו אמר ר' יהודה מנין להצתת אליתא וכו' פשוטה היא במסכת יומא פרק טרף בקלפי [מה.]:
פסקה ט
ונאמר בנרות בבקר פי' בהטבת נרות דכתיב והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות האי בבקר בבקר קאי אקטורת וקאי אהטבת נרות: מנין לעצי המערכה תחלה שיקבלו את כל העולות פי' אעפ"י שרבינו למעלה מערכה אחת על מזבח החיצון מנין שיהו כל העולות בין עולת מוספין בין עולת נדבה קריבה על גבי גדולה של תמיד: ת"ל עליה העולה פי' על כל העולת סתם קאמר: ומנין הקומץ והלבונה וכו' ת"ל והקטיר עליה כל הקטרות יהו עליה יכול אף הקטורת יהא ממנה פי' אש שהיה בכל יום מכניס ממזבח העולה לפנימי להקטרת קטרת יכול יהא נוטלו מן המערכה ת"ל ובער עליה וערך אחת עשה לה ואחת לקטרת: כלומר וערך עליה והקטיר עשה בה מערכה כדי להקטיר ותרויהו על האש על המזבח תוקד בו קיימו: ובער האש וערך האש ובמסכת יומא [לג.] נפקא לן מאש המזבח תוקד בו האמור למעלה ואנן נמי הא דרשינן להאי קרא לעיל להאש מזבח הפנימי שלא יהא אלא ממזבח החיצון מיהו תעביד לה מערכה בפני עצמה אכתי לא שמעינן מינה אלא מהכא הוא דנפקא לן ובמס' יומא [שם] כולה מילתא נפקא לן מההוא קרא ומהכא נפקא ולא פליגי מידי דהאי ובער עליה גלי אכולהו אישים האמורים בפרשה שהם מערכות בפני עצמן: ומאן דדריש וא"ו וה"א קא מרבה מערכות מהנך רבויי כולהו אהאי דרשא קא סמכי כדפרישינן:
פסקה י
ת"ל עליה העולה אמרינן בפסחים [נח:] מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה ראשונה פי' העולה משמע עולה מיוחדת והיא התמיד: עליה שלמים עליה השלם כל הקרבנות שלמים לשון השלמה והכי איתא בפסחים [שם]: אש תמיד אף בשבת תמיד אפילו בטומאה פי' אף בזמן שהתמיד קרב בטומאה איברים כמו כן יקרבו בטומאה. והכהנים הטמאים יסדרו את המערכה להקטירם עליה: ר' שמעון אומר בשעת מסעות מדשנין אותה פי' גורפין אותה מן הדשן ומן הגחלים שעליה שנאמר ודשנו את המזבח ובמסכת יומא בירושלמי פ' טרף בקלפי [ה"ו] גרסינן מה מקיים ר' יהודה ודשנו את המזבח וירוון כדכתיב ואכל ושבע ודשן:
פסקה יא
ר' יהודה אומר שתים מערכות בכל יום ושלשה ביום הכפורים וכו' וכולהו דריש להו מקראי ביומ' [מה]: