אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק יח

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק יח

פרק יז

פסקה א

הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר כלומר אם על אהרן ובניו נאמר שמשחתן קיימת הרי שלשה הם אלא זה אהרן ודוד שנמשחו ביצהר ואינם צריכים משחה אחרת לכך הוזכרו במשיחה הראשונה. יצהר זה השמן והראהו המלאך שתשוב העבודה על ידי זרעו של אהרן ובשוב המלוכה לזרעו של דוד והוא זרובבל שהיה מזרע דוד: מלמד שאף האישים סייעו. ביום הקריב אותם לכהן לה' מלמד שאף היום סייע כלומר מה ענין משיחה אצל האישים ועוד מה צורך להקריב ביום שהקריב אותם לכהן וכי בו ביום נטלו המתנות הללו האמורות בפרשה זו אלא בא ללמד שהאישים סייעו והיום סייע כלומר ודאי כולם שמחים בדבר שהאש היתה דולקת היטב על המזבח והיום היה יפה ונוח לעבודה והמלאכה היתה עליהם:

פסקה ב

אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם. אמר ר' שמעון מנין שהיו ישראל מפרישים מתנות כהונה מהר סיני וכו' ת"ל לתת להם ביום משחו אותם פירוש מדכתיב לתת להם משמע מעכשו שצוה להם אבל קודם לכן לאחרים היו נותנין ומאי נינהו לבכורות ובא ענין זה כאותו ענין של מעלה בפירוש הראשון: ומן הענין שפירוש ר' שמעון נראה הפי' השני שפירשנו למעלה כי מה צורך למדרש ביה כי אם כבר למדנו אותו מהפסוק הראשון: מאת בני ישראל כלומר מרצון ישראל שאף לדורות צוה שלא יטלו הם אלא מיד ישראל הבעלים כדכתי' חק עולם לדורותיכם ר"ל חוקת עולם לבית העולמים אעפ"י שהוזכרו אהרן ובניו וכתי' ביום משחו אותם לא תהא סבור שאין הדבר נוהג אלא באהרן ובניו לכך נאמר חוקת עולם. ואלו נאמר לדורותיכם הייתי אומר לשני דורות ואילו נאמר חוקת עולם הייתי אומר לאותו דור יהא הדבר נוהג לעולם בין במדבר בין שיכנסו לארץ שכן מצינו ועבדו לעולם וישב עד עולם לכך הוצרך לומר חוקת עולם לדורותם:

פסקה ג

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים: אשר צוה ה' בהר סיני ביום צוותו וכו' להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני: הוקשו כולם למילואים מה מלואים כללותיהם ודקדוקיהם נאמרו בסיני שהרי קודם שהוקם המשכן נאמר לו הכל כדכתיב בפרשת ואתה תצוה אף כולם נאמרו כללותיהם בסיני כדמפ' ואזיל. אעפ"י שיש מהם שלא קרבו כגון חטאת יחיד ואשם ולא מנחת יחיד ונסכי יחיד ולא נזירות שהוא בכלל שלמי יחיד כדאיתא בזבחים פרק בתרא [קיב:]:

פסקה ד

אי מה מלואים קרבן צבור קרבן יחיד מנין שנאמרו בסיני כללותיו ודקדוקיו ת"ל לאשם ואין אשם בצבור: ויאמר לאשם וכו' אלו כן הייתי אומר מה אשם קרבן יחיד וכו' ת"ל ולמלואים. כשתמצא לומר לעולה לעולת יחיד ולעולת צבור וכו' פי' עכשו שאמרת ולאשם ולמלואים למה הוצרכו זה ללמד על קרבן יחיד וזה ללמד על קרבן צבור: נמצאת אומר כי לעולה ולמנחה ולחטאת וכו' בין עולת יחיד בין עולת צבור קאמר ולחטאת יחיד ולחטאת צבור. ולזבחי שלמי צבור ומאי נינהו כבשי עצרת:

פסקה ה

אשר צוה ה' את משה וכו' להביא את הבכור והמעשר והפסח שכולם נאמרו כללותיהם ופרטיהם מסיני ואעפ"י שעשו פסח מצרים הרבה מצות יש בפסח דורות שאין בפסח מצרים ושאר דקדוקין הרבה כולן נאמרו בסיני שלא נאמרו במצרים:

פסקה ח

ומנין לעולת הדורות שתטעון כלי לקבל הדם ת"ל עולת תמיד לדורותיכם: ועולת תמיד העשויה בהר סיני מקיש עולת הדורות וכו' פי' שניהם נאמרו על עולת תמיד הראשון בפרש' ואתה תצוה והשני בסדר פנחס ומקיש עולת תמיד העשויה לדורות לעולת תמיד העשויה בהר סיני שהרי בשתיהן נאמר עולת תמיד וכו' וילפינן עולת תמיד מעולת תמיד דקא סבר האי תנא דעולה היא שהקריבו ישראל במדבר דכתיב ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים עולות אותה עולה עולת תמיד הוא. דכתיב בה וישם באגנות: מיהו קשיא לי במסכת חגיגה [ו:] דקאי חשיב אביי הנהו תנאי דסבירא להו עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי. ולא קא חשיב להאי תנא. ואיכא למימר דר' ישמעאל סבר נמי דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראייה הואי והאי עולת תמיד העשויה בהר סיני הכי קאמר עולה העשויה כמו שנעשת בהר סיני ומאי ניהו עולת ראיה שטעונה כלי: ועכשו נלמוד עולת תמיד לדורות מעולת הר סיני אף כאן הוקשה לעולת הר סיני. ונמצינו למדים מכאן דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגזרה שוה: אי נמי עולת תמיד כולה חדא מילתא היא: וסוף דבר אינו מתיישב עלי לפי דלענין הפירוש הזה לא היה צריך ללמד עולת תמיד לדורותיכם מעולת תמיד של הר סיני שהרי עולת תמיד העשויה בהר סיני יש בכללה עולת תמיד של דורות כמו שפירשנו דהא עולת תמיד סתמא כתיב ומקיש אותה לעולה שנעשית בהר סיני ומאי ניהו עולת ראיה אלא מחוורתא כפירושא קמא: ואביי לא הוה תני לה להא ברייתא ואי הוה תני לה לא הוה סמיך עילויה דהא לא גמר לה מריבוי ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה':

פסקה י

במדבר סיני למדנו לדברות הר סיני שלא נאמרו אלא ביום ומנין לדברות שלא בהר סיני וכו' שהרבה דברות נאמרו למשה שלא היו בהר דכתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וכו' וירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה: ומנין שכולם היו ביום דכתיב אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה