אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק יד

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק יד

פרשה ט

פסקה ג

ת"ל טומאתו טומאתו לג"ש פי' בזבחים [מג.]. נאמר כאן וטומאתו עליו ונאמר להלן אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וכו' וטומאתו עליו מה להלן בטומאת הגוף כי על האיש דבר ולא על טומאת (הגוף) [בשר]:

פסקה ד

ר' אומר ואכל וטומאתו עליו בטומאת הגוף דבר ולא בטומאת בשר מפרש לה בזבחי' פרק ב"ש [מג:] שתי טומאות ושתי כריתות הוזכרו בפרש' זו וכבר דרשו אותם רבותי' שלש כריתות האמורות בקדשים למה שתים כאן ואחת בפרשת אמור כדאית' בשבועות פרק א' [ז.]. ושתים האמורות כאן פתח בהם בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר בשר באמצע: והנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא זהו הפסוק הראשון והשני ונפש אשר תגע בכל דבר טמא ואכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא כשם שהכרת השני בטומאת הגוף הואיל ובלשון אחד נאמרו בלשון נקבה בתחלה ובסוף ובלשון זכר באמצע וזה שאמר ואכל וטומאתו עליו כלומר ואכל מלמד על וטומאתו עליו שהוא מדבר בטומאת הגוף:

פסקה ה

ר' חייא אומר נאמרו קדשים על שם רבים פי' בפרש' אמור כתי' אל הקדשים אשר יקדישו וטומאה בלשון יחיד. וטומאתו עליו הרי בטומאת הגוף דבר אף כאן שלמים בלשון רבים וטומאה בלשון יחיד הילכך בטומאת הגוף דבר. נראה לי דר' חייא אגזרה שוה קמייתא קאי ולפרושי קרא דפרשת אמור אתא: מאי משמע דההוא קרא בטומאת הגוף ולא בטומאת בשר. ובגמרא דזבחים [מג:] מילתא דר' חייא סמוכה למילתי' דת"ק. ובנסחא דיקא בספרא הכי כתי' ואגזרה שוה קא סמיך דאלו משום דכתי' הכא שלמים שהוא לשון רבים הא כתי' בשר שהוא בלשון יחיד. ואיפשר דהאי וטומאתו עליו אבשר נמי קאי ואין כאן ראיה לטומאת הגוף:

פסקה ו

אחרים אומרים לא דבר אלא במי שטומאה פורחת ממנו פי' דמלשון וטומאתו עליו משמע בעוד שהטומאה עליו מכלל שאיפשר שהטומאה פורחת ממנו וזו היא טומאת הגוף שיש לה טהרה במקוה אבל בטומאת בשר אין לה טהרה עולמית: ונכרתה ולא הצבור וכו' כמו שפירשנו למעלה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה