אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק יב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק יב

פרשה ז

פסקה א

ומנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח וכו' לפי ששלמי נזיר טעונין לחם כמותה ושלמי פסח מפני הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים הבאין ממותר הפסח דין הוא שלא יהיו נאכלין אלא ליום ולילה:

פסקה ו

מנין לרבות את החגיגה אעפ"י שאינה באה בנדר ארבה את החגיגה הבאה בזמנה פי' חגיגת חמשה עשר מנין לחגיגה הבאה עם הפסח פי' חגיגת י"ד שאינה באה אלא כדי שיהא הפסח נאכל על השבע ופעמים באה ופעמים אינה באה כדאית' בפסחים פ' אלו דברים [ע.] וחגיגה הבאה עם התשלומין שאם לא הקריב חגיגת ט"ו ביום ראשון מקריב והולך כל הרגל כולו פי' כיון שאיחר זמנה שמא ימעט זמן אכילתה. ושלמים הבאים תוך המועד פי' שנדר אותם לפני הרגל ואיחר אותם עד הרגל וכשעלה לרגל הביאם כיון שלא הביא אותם בזמנם איפשר שיתמעט זמן אכילתם ועדיין תוך הרגל לא עבר עליהם בעשה ובאת שמה והבאתם שמה: מנין שאף זה נאכל לשני ימים ולילה אחת ת"ל נדר או נדבה:

פסקה ז

מתוך שנ' לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון עד בקר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שיהא נשחטת בערב פסח. וא"ת בפסח עצמו דבר הרי אחר מכאן אמור תזבח את הפסח בערב כבא השמש ובשלת ואכלת וכו' אלא ודאי בחגיגה הבאה עמו הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים: יכול ליום אחד. ת"ל לבקרו של שלישי. מפרש לה בפסחים פרק אלו דברים [שם] משום דכתיב ביום הראשון דהיינו יום ראשון של פסח הרי בקר ראשון שלא ילין בקר ראשון כשהוא אומר לבקר הרי זה בקר של יום שלישי לשחיטתה: הדר אמר או אינו אלא לבקרו של שני ומה אני מקיים ביום הראשון בשתי חגיגות הכתוב מדבר אחת של חמשה עשר ואחד של י"ד וזו לבקרה וזו לבקרה. הדר אמר אם כן מה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחת חוץ מזו כלומר כבר למדתי במקום אחר שיש חגיגה הנאכלת לשני ימים והיינו דקאמר חוץ מזו לומר שכבר דבר על החגיגה במקום אחר וריבה אותם לשני ימים. ומאי ניהו נדר אם נדר. וכן הוא אומר דהאי ביום הראשון לבקר במשנה תורה בשתי חגיגות הכתוב מדבר וזו לבקרה וזו לבקרה אם כן אין לך חגיגה שהיא נאכלת לשני ימים. וא"ת ריבויא דנדר או נדבה וכו' מנין לנו לרבות חגיגות בא דילמא לאיתויי שלמים הבאים תוך המועד ובאים לאחר המועד להא ודאי לא איצטריך קרא דנדר ונדבה ממש נינהו. אי נמי בחד ריבוייא אתו הנך כולהו תרי ריבוייא למה ליה ת"ל כבר אם אם נדר או נדבה נדר אם נדר או נדבה כלומר מכח הריבוי אנו למדים כי לא דבר הכתוב האחר אלא בחגיגת ארבעה עשר וקאמר ביום הראשון לבקר הרי שני בקרים אמורים כאן. וא"ת נדר אם נדר [או] נדבה הך דמשנה תורה למה לי אי לא כתביה רחמנא להאיך הוה מוקימנא ליה בחגיגת ט"ו בלחוד אבל חגיגת י"ד כיון דבהדיה פסח אתיא ומחמת פסח אימא תהוי כפסח לזמן אכילתה להכי איצטריך קרא. והשתא דחזינן דאפי' חגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים על כרחנו האי נדר אם נדר לאיתויי חגיגת ט"ו אעפ"י שאינה באה בנדר ונדבה ומהאי טעמא מרבינן חגיגת ט"ו לשני ימים. ומוקמינן זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר ליום אחד אעפ"י שהם שלמים ממש ובאים בנדר ונדבה והאי דמרבה להו מעיקרא כולהו מנדר אם נדר כל החגיגות וכל השלמים לאו ממשמעות דנדר אם נדר קאמר אלא דסמיך ליה אהאי קרא כדמפר' ואזיל:

פסקה ח

ומנין לרבות ולדות ותמורות של שלמים ת"ל וכו' ומנין לרבות בכור ומעשר ת"ל זבח קרבנו. ובספרי [פ' קרח] ובזבחים [נז.] מייתי לה שנאכל לשני ימים מדכתי' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה הוסיף לך הכתו' הויה אחרת בבכור. מעשר קדשים קלים ונאכל לבעלים ואתי בכלל זבח. ובכור אעפ"י שנאכל לכהנים מרבינן ליה מדוכתא אחרינא. ובבכורות פ' עד כמה [כז:] מייתי ליה מקרא אחרינא לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה יום אחד משנה אחרת לימד על הבכיר שנאכל לשני ימים:

פסקה יד

או אינו אומר אלא ביום השלישי ישרף עבר שלישי לא ישרף פי' לא יקבר ת"ל ישרף ישרף לעולם: נ"ל דמדקרינא ישרף ולא קרינא ישרף:

פסקה טו

מבשר הזבח מן הבשר ולא מן העצמות וכו' שאין בהם משום נותר. וכן עובר ושליא אין בהם משום נותר. שליא פרשא בעלמא הוא. עובר קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים. ואיתא להא מילתא בתמורה פ"א [יא.] גבי עובר חטאת: מיהו קשיא לי הא דגרסינן בזבחים פרק כל הפסולין [לה.] אמר ר' אלעזר פיגול בזבח נתפגל השליל פגל בשליל לא נתפגל הזבח פגל בעוף נתפגל המוראה פגל במוראה לא נתפגל העוף. ואמרי' בשמעתא לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן אבל מחמת זבח מתפגלין. וסייע רבא להא מילתא ממתניתן כדאית' התם. והשתא קשיא לי דהתם אמרינן דאין חייבין עליהם משום נותר וטמא כדאיתא הכא ואם כן היאך חייבין עליהם משום פיגול אעפ"י שפגל בזבח מה נפשך אי קדוש במעי אמו הוא לחייב עליה משום נותר וטמא ואם אינו קדוש במעי אמו אמאי חייב משום פגול והא חולין הוא. ואיכא למימר דשאני פגול דכתי' ואם האכל יאכל ריבה הכתו' כל דבר אכילה. אי נמי שאני פגול דאיהו דחייה בידים תדע דהא שליא ומוראת העוף דפרשא בעלמא נינהו שהרי אינה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות אלא אם כן חשב עליה שהיא מטמאה טומאת אוכלין ואין חייבין עליה משום נותר וטמא ואפי' הכי מתפגלין מחמת עצמן והכי איתא בשמעתא התם והאי שליל נמי לא גרע משליא. וטעמא דמילתא דכיון דחשב עילויה דזבח ואפסיד ליה זבח לא עדיף מזבח דכיון דדחייה בידים מדחי איהו נמי בהדיא. ושיליא ומוראה נמי כיון דחשיב אזבח ודחייה בידים איהו נמי מידחי בהדיא זבח אע"ג דלאו אוכלה נינהו. מה שאין כן בנותר וטמא: ביום השלישי באש ישרף בנה אב לכל הנשרפין וכו' נראה גם זה מדקרינן ישרף ולא קרינן ישרף כדפרשי' לעיל:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה