אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק יא

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק יא

פרשה ו

פסקה א

מהו אומר אם על תודה יקריבנו והקריב. פי' והקריב קרא יתירא הוא ודרשינן ליה נמי על תודה שחילופה ותמורתה קריבה מיהו אין טעונות לחם אלא אחת שיקריב ראשונה מדכתיב יקריבנו: ואע"ג דפשטיה דקרא לאו אלחם קאי אלא על זבח השלמים שהזכיר בפסוק ראשון אם יביא אותו על הודאת נס שצריך שיביא עמו לחם: מיהו דרשינן מינה שהאחד הוא עיקר הקרבן ולא השנים מדכתיב יקריבנו ולא כתיב יקריב. הילכך אין השני טעון לחם הואיל ואינו עיקר הקרבן:

פסקה ג

והקריב על זבח לחייב על כל זבח וזבח. פי' שאם אמר הרי עלי תודה יביא לחם ארבעים חלות עם כל אחת ואחת. והדין הוא ומה במקום שמיעט בלחם ריבה בכבשים פי' בעצרת שאינו מביא אלא שתי הלחם על שני כבשים כאן שריבה בלחם אינו דין שירבה בכבשים שיביא זה הלחם על כמה כבשים ת"ל והקריב על זבח וכו':

פסקה ד

מה ת"ל בשמן בשמן שתי פעמים חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. אמר רבי עקיבא אילו אמר בשמן וכו' הוי ריבוי אחר ריבוי וכו' במנחות פ' שתי מדות [פט.] פריך האי ריבוי אחד הוא דהאחד בשמן לגופיה. ומתרץ הכי קאמר אלו לא נאמר בשמן בלול אלא חלות מצות בלולות בלבד הייתי אומר בכל המנחות לוג והשתא שנאמר בשמן הוו תרי ריבויי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:

פסקה ה

מיעטו לחצי לוג נראה לי דר' עקיבא סבירא ליה במנחות כר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב דאמרי אפי' מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה ומשום הכי כי מיעט רחמנא שמן דתודה אוקמיה לחצי לוג אבל לרבנן דאמרי מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג הרי התודה עשרים היא. ואם לא נאמר בשמן כלל הייתי אומר הרי היא בכלל המנחות לעשרים לוג. ועכשו שמיעט שמן ממנה העמידה על עשר לוגין: אלא דרבנן כרבי אלעזר בן עזריה סביר' להו דאמר חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר. ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:

פסקה ו

ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מושח את הרקיקין כמין כי ומחזיר את השאר לחלות: גירסא זו מהופכת מגירסא דמנחות פ' ואלו מנחות [עה.] דתניא מנחה הבאה רקיקין בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה שמן שבלוג. ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון אומר מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים: ותניא אידך מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצהו מחצה לחלות ומחצה לרקיקין חלות בוללן ורקיקין מושחן על פני כולן ושאר השמן מחזירו לחלות ר' שמעון בן יהודה אומר מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים. תנא קמא דהכא ר' שמעון הוא דסביר' ליה מנחה באה מחצה חלות ומחצה רקיקין מיהו סביר' ליה דרקיק מושחן כמין כי ושאר השמן מחזירו לחלות לא כת"ק ולא כר' שמעון בן יהודה במנחות: ואם נאמר שאני ליה לר' שמעון בין רקיקין דמנחת מאפה לרקיקין דתודה אי איפשר להיות כן: והטעם מפני כי לחמי תודה נאכלין לבעלים חוץ מן התרומה ותרומה מתרת השאר לבעלים כתרומת גורן שהיא מתרת את השיריים ואם מותר השמן לא יחזירנו מי יתיר מותרו לבעלים:

פסקה ז

מניין לכולם שיהו סולת ת"ל חלות חלות וכו' אף מצות האמורות ברקיקין סולת: למדנו מכאן דבר בגזרה שוה. והכי איתא בזבחים פ' איזהו מקומן [נ.]:

פסקה ט

ואם נפשך לומר פי' משום דקשיא ליה אם איתא דסולת דכתב רחמנא ברביכה לאגמורי להנך אתא ליכתביה לחלות כדכתיב במנחת מאפה סולת חלות מצות בלולות בשמן אי נמי מפני שהם תחלה בפסוק והנך ליגמרו מיניה בחלות חלות ומצות מצות אלא מדשבקיה עד הכא אלמא הוא דהוי סולת אבל הנך לא להכי אמר וסולת מורבכת הרי היא כמוסיף על רביכה פי' הרי הוא כמוסיף שאר הנזכרים על רביכה זו מוסיף על ענין [ראשון] וילמד עליון מתחתון מה להלן ברביכה סולת אף כאן בשאר מינין סולת.

פסקה י

מה חמץ ארבעה עשרונות לקמן מפרש לה: מלמד שאין הלחם מתקדש עד שיקרמו פניו בתנור כדכתיב לחם ואין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. ונראה שכולן היו נאפות בתנור חוץ מן הרבוכה מפני שאי איפשר ואיפשר לומר שאף הרבוכה היה חולטה ברותחין תחלה ואח"כ היה אופה בתנור כמעשה החביתין ונפקא לן מדכתיב על חלות לחם חמץ משמע כמעשה חמץ עושה הלחם: מקודש ואינו מקודש דברי ר' מפרש במנחות פ' התכלת [מז.] אביי אמר קדוש ואינו גמור רבא אמר קדוש ואינו ניתר באכילה לאביי לא תפיס פדיונו ולא מצי מפיק ליה לחולין: ר' אליעזר אומר אין הלחם מקודש פי' ואפי' ביוצא אינו נפסל לדעת ר' בין לאביי בין לרבא נפסל ביוצא מפני שקדש מעט בשחיטה:

פסקה יא

שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות ולרביעית שמן פי' לפי שהנזירות היתה באה בשתי ידות כמצה של תודה חלות ורקיקים ואין בה רביכה וכל השלשת מינין מצה של תודה היו ט"ו קבין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות והם עשרים עשרונות ונפקא לן לקמן מקראי: עשרה מהן למצה ועשרה לחמץ כדאיתא לקמן וחמש סאין ירושלמיות הן שלשים קבין ט"ו למצה וט"ו לחמץ והמצה היו שלש מינין חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו חמשה קבין ירושלמיות לכל מין שהן עשרה קבין לשני מינין נמצא הנזירות עשרה קבין ירושלמיות ורביעית שמן בלבד מפני שהמצה כולה של תודה לא היה לה אלא חצי לוג שמן חצי לוג שהוא שתי רביעיות נותן רביעית אחד לרביכה והרביעית האחד מתחלק לעשרים חלות נמצא לנזירות אין לו אלא רביעית שמן מפני שאין רביכה: תלמוד לומר בו מצות וכו' פי' בנזיר מצות הוא בא ואינו בא רביכה לפי שלא נאמרו מצות ברביכה: אי נמי כדאמרינן ביבמות פ' החולץ [מ.] מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה ת"ל מצות תאכל הכתוב שנה עליו לעכב שאינו אוכלה חלות אלמא לאו מצה גמורה היא לעניין מנחות הילכך בנזיר ששנה עליו מצות ורקיקי מצות מיעטו ברביכה דהיינו חלוט:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה