ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרק ח
פסקה א
אין לי אלא חטאת זכר. נקבה מנין וכו' בזבחים פ' כל הזבחים [פב.] מפיק לה להא מילתא דהא כולהו חטאות נקבות נינהו חוץ משעירי נשיא וקרא בנקבה קא מיירי כדכתי' אשר יובא את דמה. אלא הכי קתני אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מנין כגון שעיר נשיא ת"ל וכל חטאת אשר יובא לרבות של צבור כגון שעירי ראשי חדשים ושעירי הרגלים שהן בחוץ:
פסקה ב
מקום שאין המחשבה פוסלת וכו' נפקא לן מואם האכל יאכל ביום השלישי בפרש' קדושים שלישי שיהא מקום המחשב עליו בשלש בדם ובבשר ובאימורין. כלומר כל מה שיוציא מהן לאותו מקום יפסל לפיכך אם יחשוב בהם להוציא לאותו מקום פוסלו במחשבה והיינו חוץ אבל בפנים אם יכניס בו בשר כשר דדם אמר רחמנא ולא בשר הילכך אם יחשב בו להכניסו שם כשר:
פסקה ד
אמר ר' אליעזר נאמר כאן לכפר ונאמר להלן ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש מה להלן שכבר כפר וכו': ר' יהודה אומר הנכנס שוגג כשר פירוש אעפ"י שכפר והכי איתא פ' כל הזבחים שנתערבו [פג.]. ואני מסופק מה השוגג אם נאמר שוגג שהוא סבור שהוא ראוי לפנים או נאמר ישוגג שהוא סבור שהמשנה חוץ לפנים אינו פוסל:
פסקה ה
ת"ל כל בקדש באש תשרף באש כל פסולי המוקדשין באש ישרפו וכל דכתי' ברישא דקרא קאי אסיפיה:
פסקה ו
בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים אעפ"י שאין מכניסין שאר טמאים לעזרה ולא אפי' דבר שנטמא מכל מקום האי רחמנא רבייה שהרי הוא בכלל וכל קדש ישרף: ובית הלל אומרי' הכל ישרף בחוץ חוץ ממה שנטמא בולד הטומאה אסור להכניסו לעזרה כדכתיב ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ כו' הרי שעל כבוס בגדיו לוקה והלא הוא נטמא בנבלה ובגדיו נטמאו בו בספרא ובספרי בפ' אחרי מות ומשום הכי כל בשר קדש שנטמא ישרף בחוץ הואיל ובשאר טמאים יש להם איסור הטומאה אבל הנטמא בולד הטומאה בפנים הואיל וטומאתו קלה ובמקדש היתה אין מטריחין אותו לצאת שהרי מן הדין כולן שריפתן בקדש שאין דומין לשאר טמאין אלא מפני חומר שאר טומאות גזרו עליהם לשרפן בחוץ וכיון שזה נטמא בולד הטומאה ובפנים לא גזרו עליו להוציאו לחוץ ואיפשר כמו כן שאם רצה להוציאו ולשרפו בחוץ אין מניחין אותו ובהא סבירא להו כר' עקיבא דאמר מקום טומאתו שם שריפתו: ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ ממי שנטמא באב הטומאה בחוץ גם הוא הולך על הדרך שפירשנו לר' מאיר אליבא דבית הלל דמן הפרה כולן שריפתן בקדש אלא מפני חומר אב הטומאה וטומאתו שהיתה בחוץ גזרו עליו שלא יכניסנו בפנים: וב"ה כדפרשינן לדעת ר' מאיר:
פסקה ז
ר' אליעזר אומר נטמא באב הטומאה מדבר תורה אסור להכניסו לפנים אבל בנטמא בולד הטומאה אפילו בשאר דברים מדבריהם אסור להכניסו לפנים אבל לא מן התורה הילכך בפסול בקדש צריך להכניסו לפנים: והא דאמרי' לעיל דעל כבוס בגדים לוקה איפשר דטומאת בגדיו לא חשיב כשנטמאו בולד הטומאה אלא כיון שהיא טומאת חיבורין כמי שנטמאו בנבלה עצמה. ר' עקיבא אומר משום טומאתו שם שריפתו ר' עקיבא לא פליג בין אב הטומאה לולד הטומאה אלא כיון דחטאת שנכנס דמה לפנים פסול ולפנים הוא מיניה ילפינן לכל שפיסולו בקדש הילכך לגבי טומאה נמי אם נטמא בפנים שריפתו בפנים ואם נטמא בחוץ שריפתו בחוץ והכי איתא בפרש' הן לא הובא את דמה ועיקרה דהאי פלוגתא בשקלים פרק בתרא ובגמ' מפרש עלה אבל לא כל הצורך: כל שטעון שריפה ליתן לא תעשה על אכילתו אוכל דרישא דקרא קא דריש:
פסקה ח
ר' יוסי הגלילי אומר אין הענין הזה מדבר בפסולי חטאת החיצוניות אלא בפרים הנשרפין כמצותן בפנים ליתן לא תעשה על אכילתן ולומר על פסוליהן שנשרפין לפני הבירה שאותן שאין נשרפין כמצותן חוץ לשלש מחנות הן נשרפין וכאן הוא אומר בקדש באש תשרף משמע ששריפתן בקדש אלא ודאי בפסוליהן קא מיירי שהן נשרפין בבית הבירה: אמרו לו מנין לחטאת שנכנס דמה לפנים שתהא פסולה אמר להם הן לא הובא את דמה וכו' דכתיב בפרש' המילואים כדאיתא התם. ופסולי קדשים ששריפתן בקדש מהכא נפקא לן שהרי פסולין כתובים כאן וכמו שאמרנו ולימד על פסוליהן שנשרפין לפני הבירה וכתי' וכל כדדרשינן לעיל. ולעבור על אכילתן בלא תעשה נפקא לן מלא יאכל [כי] קדש הם כל שפיסולו בקדש ליתן לא תעשה על אכילתו כדאית' בפסחים [כד.]: