אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק ז

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק ז

פרק ו

פסקה א

מנין לרבות שאר מיני מתכות ת"ל ואם בכלי ואם קא דריש:

פסקה ב

בושלה מלמד שמבשל ושונה ומשלש. באחרונה מורקו ושוטפו פי' באחרונה כשיגיע זמן הנותר שאינו ראוי לבשל בו עוד משום גיעול הנותר אז מגעילו ומורקו ושוטפו: וכן בכלי חרס באחרונה שוברו כדכתי' אשר תבושל בו ישבר. ואם בכלי נחושת מוסף על ענין ראשון. אי נמי היקשא הוא ובושלה דכלי נחושת קרא יתירא הוא ומיניה קא דרשינן: ר' טרפון אומר אם בשלו בו חטאת היום מבשל בו שלמים בו ביום נמצא כל הגיעול של חטאת פולט בכל השלמים. וכיון שאין בשלמים בנותן טעם מן החטאת הרי החטאת בטל בשלמים והקלים נאכלין בתורת קלים לשני ימים ולילה אחת. ועוד שלא ישלם זמן השלמים הללו מבשל בו שלמים אחרים ונמצא מאריך עליו מיום ליום ובתוך זמן השלמי' יכול לבשל בו חטאת ובלבד שיבשל שלמים אחר השלמים בו ביום: וחכמים אומרים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה מפרש לה בזבחים [צז.]. ממתין לה כל זמן אכילה והדר עביד מריקה ושטיפה פי' שאם יגעיל אותו בתוך זמן אכילה אין צריך מריקה ושטיפה כמו שפירשתי לר' טרפון הואיל ועדיין לא נאסר הגיעול: וחכמים לא סביר' להו הא דר' טרפון משום דחיישינן שמא לא יגיע הבישול השני למקום הראשון אי נמי כדי שלא יקל במריקה ושטיפה: והא דאמר ר' טרפון ברגל והוא הדין אפי' כל ימות השנה נמי מצי למעבד הכי אלא אורחא דמילתא קאמר משום דברגל שכיח שלמים ואיפשר דמשכחת ביה כל יום ויום גיעול: השפוד והאסכלה מגעילן בחמין במס' ע"ז [עז.]. פריך ליה מגיעולי גוים דבעי ליבון. ומתרץ לה משום דגבי קדשים כלי זה עושה גיעול לחבירו ומשום הכי מקילין בהו וסגי להו בהגעלה דמדינא אפי' הגעלה נמי לא צריך אלא משום חששא בעלמא מצרכי להו כדפרישנא. אי נמי משום מעלה בקדשים כדאמרן:

פסקה ג

להכשיר את כל המים אפילו מי גשמים דלא בעינן מים חיים ק"ו למי כיור מפרש לה בזבחים [כב.]. ק"ו למים הראויין למי כיור קא סבר מי כיור מי מעין הם אבל מי כיור עצמן לא דמים שאין להם שם לווי בעינן:

פסקה ו

אין לי אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין וכו' בזבחים פרק טבול יום [קב.]. פריש כלפי לייא. אמר ר' ששת איצטריך סד"א הוא, ומה טמא כמה דלא טהר לא אכיל אף האי נמי לא ליכול קמל"ן: קדשי קדשים מה ת"ל שיכול אין לי טעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד מנין לרבות קדשי קדשים ת"ל קדש קדשים. יכול שאני מרבה אף התרומה וכו' ת"ל אותה למעוטי תרומה ור' יהודה סבר דאפילו קדשים קלים נמי טעונין מריקה ושטיפה מאי טעמא כתיב קדש קדשים קדש קדשים אין קדשים קלים לא. הדר כתיב אותה אלא ודאי למעוטי תרומה אלמא קדשים קלים נמי בעו מריקה ושטיפה. ור' שמעון אותה לכדאמרן כשרה ולא פסולה. היא למעוטי נמי תודה ואיל נזיר אעפ"י שהן נאכלין ליום ולילה כקדשי קדשים ור' יהודה לא מפיק להאי היא מאי דריש ביה. ונראה לי דקא ממעט מינה כשרה ולא פסולה ואפי' היתה לה שעת הכושר ונפסלה כר' שמעון אי נמי כיון דאותה מיבעי ליה תרומה כשרה ולא פסולה נפקא ליה מהיא והוא שלא היה לה שעת הכושר כר' יעקב. והא דממעטי' תרומה ממריקה ושטיפה דוקא משטיפה יתירתא שאחר המריקה דבקדשים מגעילין וממרקין פי' משפשפין בצונן ואח"כ שוטפין בצונן. ובשאר איסורין ממרקין בהגעלה אבל אין צריך שטיפה אם יש בהם נותן טעם הרי הקלים נאכלין כחמורין ואין טעונים מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע. נ"א ונאכלין במגע ואם אין בהם נותן טעם אין הקלים נאכלין כחמורין ונפסלין במגע ואין טעוני' מריקה ושטיפה: ומנין לרבות כל הקדשים ת"ל וכל: קשיא לי דנהוי בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ונר' לי דקסבר אשר יובא כללא והוי כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בחיצונים אף כל חיצונים פרט לפנימים שהוציאן לחוץ או שהכניסן לפני לפנים שלא פסלן אי נמי קסבר ר' עקיבא כל כללא וכל ריבויא: וכי האי גוונא איכא בבבא קמא סוף פרק שור שנגח את הפרה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה