אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרק ו

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרק ו

פרשה ד

פסקה א

ר' שמעון אומר אעפ"י שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כבוס מפרש בזבחים [צג.]. טעמא דר' שמעון דכתי' אותה וכתיב מדמה לאיתויי אפי' היה לה שעת הכושר ור' יעקב סבר אותה למעוטי תרומה ממריקה ושטיפה שאין צריך אחר ההגעלה אלא המריקה בלבד דהיינו שכשוך בצונן אבל שטיפה יתירתא ששוטפין אותו אחר השפשוף בתרומה אינו צריך. ומדמה אתא למעוטי חטאת פסולה שהיתה לה שעת הכושר. כשר להיות טעון כיבוס כי הוא הדם שנתקבל בכלי וניתז מידו של מזה עד שלא הזה טעון כבוס משהזה אינו טעון כבוס מפרש לה בזבחים [צג:]. עד שלא יצאה הזאה מתחת ידו ניתז ממנו על הבגד טעון כיבוס אבל משיצאה הזאה מידו ניתז מן השיריים שבאמצע אין טעון כיבוס לפי שהשיריים שבאמצע אינן ראויין להזאה כדדרשי' בסדר ויקרא בפ' כהן משוח:

פסקה ה

נשפך על הרצפה ואספו משום דאינו ראוי להזאה הואיל ולא נתקבל בכלי. מן הצואר מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כבוס. ואשר יזה מדמה ולא שכבר הוזה:

פסקה ו

מה בגד ראוי לקבל טומאה אף כל ראוי לקבל טומאה פרט לעור עד שלא הופשט דברי ר' יהודה פי' שהעור שלא הופשט אינו ראוי לשום מלאכה אבל משהופשט ראוי לקבל טומאה על ידי מחשבה שאם חשב עליו לעזבו כמות שהוא הרי הוא מקבל טומאה מיד: ר' אליעזר אומר וכו' שאני מרבה את העור משהופשט ת"ל בגד מה בגד מיוחד דבר המקבל טומאה וראוי לכבוס אף כל דבר המקבל טומאה וכו' והעור אף משהופשט עדיין אינו מקבל טומאה עד שיחשב עליו: ובזבחים [צד.]. פריך מאי בינייהו אמר אביי מטלניות שאין בהן שלש על שלש איכא בינייהו חוץ מן העור שהופשט ומשום הכי פריך פלוגתא אחריתי מאי ניהו: וקשיא לי להוי פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ואתרבו כל מילי דהא לא דרשינן כעין הפרט אלא בכלל ופרט וכלל. ונראה לי משום דהאי אשר יזה עליה לא בכלל אתא אלא לגופיה איצטריך שאין טעון כבוס אלא מקום הדם כדדרשי' לעיל וכלל שהפרט צריך לו הוא מיהו אשר יזה קרא יתירא הוא ודרשינן ביה נמי ריבויא לעור עד שלא הופשט לר' יהודה ולשאר בגדים המקבלים טומאה לר' אליעזר וכיון דכלל שהפרט צריך לו הוא אין דנין אותו בכלל ופרט דהיינו מפרט הצריך לכלל השנוי בשלש עשרה מדות שאין דנין אותו בכלל ופרט:

פסקה ז

כיצד הבגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש נטמא הבגד חוץ לקלעים בעוד שהדם עליו היה שאינו רשאי להכניס בגד טמא לעזרה ולכבסו בחוץ אינו רשאי כיצד יעשה קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש. ובזבחים [צד:] פריך אמאי קורעו בגד אמר רחמנא יכבס והא לאו בגד הוא דמשייר בה מעפורת במקום הדם ומכניסו לפנים ומכבסו דכיון דקרע ליה רובא בטיל ליה טומאה מדאורייתא מיהו כיון דאיכא כדי מעפורת במקום הדם בגד יכבס קרינא ביה:

פסקה ח

כלי חרס שבשל בו חטאת שיצא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו וכו' ובזבחים [צה.] פריך כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא דנקיב ליה בשורש קטן דעדיין כלי הוא בכמה דברים כדאיתא במס' שבת בפרק המצניע [צה:]. כלי נחושת שבשל בו חטאת שיצא חוץ לקלעים נכנס וממרקו ושוטפו מבפנים ובזבחים [צד:] נפקא לן טעמא מדכתי' ואם בכלי נחושת וא"ו יתיר' מוסף על ענין ראשון וכתי' על הכבוס במקום קדוש: פוחתו מפרש לה התם דרציף לה מרציף שלא נתבטל לגמרי מתורת כלי שהרי יכול לתקנו ביד:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה