ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרשה ד
פסקה א
זאת אינה נוהגת בבמה כדפרישנא והכי איתא בזבחים פ' בתרא [קיז:]: אין לי אלא חטאות החיצונות וכו' שהן נאכלות הפנימיות שאינם נאכלות מנין ודין הוא ומה קדשי הקדשים ששוה לחטאות החיצונות למריקה ושטיפה פי' כדנפק' לן מדכתיב קדשי קדשים לא שוו להם לכבוס נפקא לן לקמן מדמה ולא מדם קדשי קדשים. חטאות הפנימיות שלא שוו לחיצונות למריקה ושטיפה פי' לפי שאינן נאכלות ואם נפל מרוטבן על הכלי די להם כדי געלה מפני שהן כחטאת הפסולה שהכתוב ממעטה ממריקה ושטיפה דכתי' ומורק ושוטף במים כל זכר בכהנים יאכל אותה והכי איתא לקמן אינו דין שלא ישוו לכיבוס ת"ל תורת החטאת:
פסקה ב
יכול אף חטאת העוף תלמוד לומר זאת. ובזבחים פ' דם חטאת [צב:] אמרינן ומה ראית לרבות חטאת הפנימיות אעפ"י שאינן נאכלות וממעט חטאת העוף אעפ"י שנאכלת. אמר רב יוסף [יאכלנה לזו] ולא לאחרת בנאכלת מיעט הכתוב דהיינו חטאת העוף. ופרכינן אלא זאת למה לי אי לאו זאת הוה אמינא אורחי' דקרא הוא: זהו שאמרנו בפרש' נשיא לרבות כל החטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון כדדרשינן התם כשהוא אומר תשחט לרבות שעירי ראשי חדשים וכו' וכשהוא אומר תשחט לרבות חטאת מצורע שאינה אלא מכפרת: ר' אליעזר אומ' מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון לפיכך תלה כאן שחיט' החטאת בשחיטת עולה ללמד על עולת חובה שהיא דומה לחטאת שבאה חובה ולקבוע בה בצפון: והרי הוא בא ללמד על החטאת ונמצאת למדה הימנה. קדש קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים: ומה עולה נשחטת בצפון. ונראה לי דאי לאו ההוא היקשא מהכא לא שמעי' ולא מידי דמהיכא תיתי דזבחי שלמי צבור מיקרו קדשי קדשים. אבל השתא דקיימ' לן דהוקשו לעולה מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים לכל דבר ליום וללילה ולזכרי כהונה ולמעילה. ולענין צפון נמי מתרבו מהכא דכתי' קדש קדשים: היא פרט לתודה ולאיל נזיר פי' אעפ"י שאינן נאכלין אלא ליום ולילה מכל מקום קדשים הם לכל דבר שאין בהם מעילה ונאכלים לזרים הילכך לענין צפון נמי כשאר קדשים נינהו:
פסקה ג
הכהן המחטא אותה פרט לטבול יום פי' מחטא מכפר כדמתרגמינן דמכפר בדמה. ואלו אין ראויין לכפר בדמה ומשום הכי אינם אוכלין ממנה: וכי מאין באת כלומר מהיכן הייתי מכשיר אותה שהוצרך הכתוב למעט אותה מכלל שנא' ודם זבחיך ישפך לימד על הניתנין במתן ארבע שנתנן במתנה אחת כפר: שומע אני אף חטאת שניתן דמה למטה תהא כשרה שהרי לשון שפיכה אינו אלא ליסוד דכתיב ואת כל דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה:
פסקה ד
והד"ה שנתנין למטה ואם נתנן למעלה לא הורצו שהרי לא נתרצו להיתר. אף הניתנין למעלה אם נתנם למטה לא הורצו (שי"ש מה"ן קר"ב למט"ה) אעפ"י שכתוב ודם זבחיך ישפך דמשמע דמרבה להו כדפרישי'. תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו שיש מהן קרב למטה דהיינו שירים: הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ דהיינו שיריים ואם נתנם בתחלה בחוץ לא הורצו הואיל ורוב דמיהן עיקרן בפנים תאמר בעליונים שהרי קרבנות מזבח החיצון ממרקן והכל בחוץ ויש מהם למטה אם נתנם למעלה תהא כשרה. ת"ל אותה וכו':
פסקה ו
כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אעפ"י שלא בלעו וכו' בזבחים פ' דם חטאת [צח.] פריך למה לי למיכתב במנחה ולמה לי למיכתב בחטאת והתם מפרש דמצרך צריכי: