ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
צו · פרק ג
פסקה א
וכל מעשה יחידי שבה מפרש במנחות פרק כל המנחות [נה:]. לאיתויי קיטוף קטפה בחמץ לוקה הקטוף הוא בשעה שמחלק העיסה והעריבה האמורה עם הלישה הוא כשעורבין את העיסה כשהי' שלימה כולה:
פסקה ב
אלא לאחר מתנה לאישים פי' לאחר הקטרת הקומץ ובשאר קדשים לאחר הקטרת אימורין: יכול אף הפסולה תהא בדין המחלוקת פי' כדי לקיים בה מצות שריפה כל אחד בחלקו המגיעו יכול אף חלוקה תהא פסולה: אי נמי חלקם פי' אפי' חלקוה קודם מתנת האישים יכול תהא פסולה שהרי נאמר חלקם מאישי: ת"ל היא פי' קדשי קדשים היא הרי היא בקדושתה:
פסקה ג
כחטאת וכאשם מה חטאת של חולין [וביום] ובידו הימנית מן החולין דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר שני: ביום כדי נסבה דמביום צוותו נפקא: בידו הימנית דבחטאת כתיב אצבע וילפינן ליה מאצבע דמצורע דכתיב ביה הימנית והכי איתא במנחות פרק התודה [פג.]: כאשם מה אשם אם נשחט שלא לשמו כשר דגבי חטאת כתיב ביה הוא בשחיטה בשעיר נשיא דדרשינן אם נשחט לשמו כשר ואם לאו פסול אבל אשם כתיב בה הוא בפרשת צו אלא לאחר הקטרת אימורין. אשם הוא והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר והכי איתא בזבחים פרק א' [ז:]:
פסקה ה
כל זכר לרבות בעלי מומין למה אם לאכול הרי כבר אמור פי' בפרשת אמור אל הכהנים דכתיב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל. חק עולם לבית עולמים. לדורותיכם שינהג הדבר לדורות. כבר פירשתי לעיל לפי שנאמר כאן בחצר אהל מועד יכול לא יהא הדבר נוהג אלא באהל מועד לכך נאמר לחק עולם. ואילו נאמר זה בלבד הייתי אומר להביא דורות הבאים. ומכל מקום באהל מועד שבגלגל ומשכן שילה שהיה שם תקרה אלא שהיו בו יריעות מלמעלה. אבל בית עולמים אימא לא לכך נאמר לדורותיכם שינהג לדורות: מאישי ה' אין בהם לדורות אלא לאחר מתן האישים:
פסקה ו
ת"ל בהם עד שיבלע יש מפרשים אעפ"י שאין בו נותן טעם והיינו דאמרינן בחולין גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור ואמר רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כלומר טעם ששים דהיתר בשאר קדשים אסור מפני בליעת משה וגבי איל נזיר[מותר]. ואי קשיא לך הא דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת [צז.] בשל קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כאימורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע וכו' אלמא בעינן בקדשים בנותן טעם: ההיא לא קשיא מידי דשאני איסור גיעול מגוף החתיכה דהתם ליתנהו בקדשים בעין אלא הקדרה היא שבלעה והקדרה היא שפלטה. ומשום הכי בעינן התם בנותן טעם ופוסלין במגע דקתני דאם יש בה בנותן טעם מקדושת הגיעול של קדשי קדשים אף היא נעשית כחתיכה של קדשי קדשים ופוסלת חתיכה אחרת במגע לומר שאם פסולה היא תפסל האחרת ואם כשרה היא תאכל האחרת בחמור שבה: והא דקתני ונפסלין במגע קאי אקדשים וחולין שאף החתיכה של חולין שנתבשלה בקדרה של קדשים הרי היא כחתיכה של קדשים לפסול במגע כקדשים: