אור ברסלב
ראב"ד על ספרא מצורע › פרשה ז

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

מצורע · פרשה ז

פרק ד

פסקה ו

הנח לו אין זה מקומו כלומר אינו מדבר אחר חליצה וקצוע כמו שנראה לך אלא בפושה בתוך שבוע שני הוא מדבר כמו שאנו עתידין לומר: והטעם שאילו נאמר אינו נותץ אלא הפושה אחר חליצה וקצוע לא היה צריך לומר שהרי כתי' ואם ישוב הנגע ופרח דמשמע דחזר ופשה: אי נמי דילפינן צרעת ממארת דבתים מצרעת ממארת דבגדים מה להלן עשה עומד בשני כפושה בשני וכו' כדאית' לקמן:

פסקה ז

הן אם הקל בפושה בראשון פי' ודי לו בחליצה וקצוע שהרי הקל בעומד בו ודי לו בהסגר נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו שאפילו עומד צריך חליצה וקצוע והאיך יהיה הפושה כעומד: זו היא שיבה זו היא ביאה פי' ילפינן ובא מושב מה שיבה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח וכו'.

פסקה ח

ת"ל ואם בוא יבוא במה פושה מדבר אם בפושה ראשון הרי כבר אמור וכו' אומר אני כי סירכא דמלת' נקט ואתא דבלאו הכי בפושה לא איפשר לאוקומי' כלל דהא כתי' בהדיא ואם בא יבוא וראה והנה לא פשה הנגע בבית אלא שבא בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ומצאו עומד: נראה לי דמדכתי' ואם בוא יבא משמע בביאה ראשונה ובביאה שניה. ואם לא פשה אלא שתי ביאות הללו מה יעשה הריני דן וכו' ויהיה עומד כפושה בתמי'. אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח וכו': ופשטיה דקרא לפום מדרשיה הכי הוא. ואם בוא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בשתי שבועות. אי נמי אחרי הטוח את הבית ולא רוזר בו הנגע וטהר את הבית כי נרפא הנגע. וההוא ונתץ את הבית דכתי' אחר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע לאו על ההוא פשיון קאי כפום משמעותיה אלא על החוזר אחר חליצה וקצוע הנזכר למעלה מזה. וכבר אמרנו כי [ובא] הכהן [וראה] והנה פשה אין כאן מקומו שלא היה ראוי להפסיק בין הכתוב העליון לונתץ הבית: וכללא דמילת' אין נתיצה אלא לאחר חליצה וקצוע וטיחה והסגר שבוע שלישי:

פסקה יב

ומנין לכהה בשני והולך לו שהוא קולפו וטעון צפרים ת"ל ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר פי' דהוה ליה למכתב ולקח לחטאתו אלא לרבות בית אחר שלא נעשו בו כל הדינין האמורים למעלה וקאמר טעון צפרים. וכיון דכתבי' רחמנ' בתר תרי שבועות שמעינן דכהה והולך לו בשני הוא דטעון צפרים אבל כהה והולך לו בראשון אינו טעון צפרים מיהו קליפה מיהא בעי. ונפקא לן מדכתיב אחרי הטוח הבית וטהר משמע דאין טהרה אלא לאחר טיחה ואין טיחה אלא לאחר קיצוע דהיינו קליפה. וטיחה אחר קיצוע משמע בין קיצוע לאחר חליצה וקיצוע בלא חליצה לפי שאי איפשר לקיצוע בלי חליצה ואי איפשר לחליצה בלא קיצוע שכיון שטעון חליצה החמורה כל שכן שהוא טעון קצוע וטיחה הקלים: מכאן אמרו עשרה בתים הן וכו' פי' בתים שנגמר דינם או לטומאה או לטהרה קא חשיב. הלכך כהה והולך לו דשבוע ראשון ושבוע שני הרי כאן ארבעה שנגמרין לטהרה שתים מהן בקליפה וטיחה ושתים בקליפה וטיחה וצפרים: השלש זוגות האחרונות יש בכל אחת מהן אחת שנגמרה לטומאה והיינו חזר נותץ. ואחת שנגמרה לטהרה והיינו לא חזר טעון צפרים: אבל חולץ וקוצה וטח שהן קודם הנתיצה אינם מן החשבון לפי שלא נגמר דינם לא לטומאה ולא לטהרה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה