ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרק ד
פסקה ב
כותל הסמוך לאויר פירוש לאויר חצר חבירו:
פסקה ד
והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אתהן מחוץ לכל העיר ואין אדם מחוץ לכל העיר אלא חוץ לכל עיירות המוקפות חומה. עיר משמע כל עיר לבד מערי הפרזי: אל מקום טמא שיהא מקומן טמא פי' שמטמאות באהל כדדרשינן באדם. מושבו שיהא מושבו טמא: ר' יהודה אומר לרבות את הנטול כלומר אפי' נטלו ממקום השלכתו יהא המקום טמא וגזירת הכתוב הוא שיהא מקומם טמא:
פסקה ו
אי עפר יכול את הנושר מאליו כגון שהוא מכה במקום זה ועפר נושר מאליו ממקום אחר: ת"ל אשר הקצו כלומר אותו בלבד הנופל מתחת הקרדום. ולא את הצרורות של אבן אעפ"י שיוצאות מתחת ידו דעפר אמר רחמנא ולא צרורות: פירוש אחר אי עפר יכול הנושר פי' שנשר קודם לכן ת"ל אשר הקצו אותו שנשר בשעת קציעה:
פסקה ח
קורדימים עשוין כעין טבלאות והן של חרס:
פסקה ט
אפי' מדד פי' בערוך קווזות אדמה ובלשון ישמעאל מדד: