ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרשה ד
פסקה ג
אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר. ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גוונא נמי נותן ערך עני דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר והאי נמי נודר הוא ונראה לי כי העשיר שהעריך את עצמו משלים את השאר משלו:
פסקה ד
ולקח כבש אחד לאשם בעני ומה ת"ל אחד אלא זה מביא בהשיג יד פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד. שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיו אחד עולה ואחד חטאת והעולה האחרת שהוא מביא תחת הראשונה של שעיר תעשה חובה כמו כן ונמצא מביא שלשה תורים חטאת אחת ושתי עולות: ת"ל כבש אחד אשם אם אינו ענין לאשם שהרי אינו מתחלף בעני תנהו לתורים שלא יביא מהם אלא עולה אחת תחת העולה שבעשירות: אמר לו ר' עקיבא וכו' אף זה יביא כל השג יד. ואם יוכל להביא שני קרבנות בעשירות יביא ת"ל אחד וכו' וערכין שהוא מביא כל השג יד פלוגתא דר' ורבנן היא במס' ערכין פ' אין בערכין [ז:] דתנן היו בידו חמש סלעים ר' מאיר אומר אינו נותן אלא אחד וחכמים אומרים נותן את כולם והא דלא כר' מאיר. פ"א בדברי ר' נחוניא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שני כבשים תחת אחד של עשירות ויהיה אחד לאשם ואחד לעולה ולכך אמר והעולה תעלה חובה כלומר שהעולה הזו תהא במקום עולה של עשירות: ועולת העוף שהוא מביא לכפלו הוא מביא תחת החטאת שבעשירות מכל מקום כל קרבנותיו של עני כפולין שהרי מצינו כשהוא מביא עוף מביא שתי תורים לכפילה אף כשיביא כבש יביא שני כבשים והכפל יהיה עולה לחובתו: והכי קאמר לו ר' עקיבא מה שהקש' לו: מ"מ הסוגיא השנויה למטה על דרך הטעם של רבי נחוניא היא שנויה דדרשינן לקמן: ושתי תורים או שני בני יונה שנים מביא ואינו מביא ארבע:
פסקה ח
והדין הוא זה מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד וכו': ולא אקשינן הכא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כל כפרתו וכו' כדאקשיה ר' עקיבא לר' נחוניא מאי טעמא דהא סוגייא כולה ר' נחוניא קתני לה. והכי קאמר למדנו לכבש האשם שאינו כפול. ומה טעם מפני שאין האשם מתחלף מעשירות לעניות אבל חטאת ועולה שאם מתחלפין לעוף יביא ארבעה תחת שנים ויהא שלשה עולות וחטאת אחת אבל שתי חטאת לא לפי שאין מוסיפין על החטאת כלום. ת"ל שתי תורים וכו':
פסקה יג
את אשר תשיג ידו מה ת"ל שיכול אימתי אני אומר יגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר פירוש בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שיהא עשיר מתחלתו ועד סופו אבל הביא אשמו עני ואח"כ העשיר מניין שיביא בעשיר ת"ל את אשר תשיג ידו כלומר כל מה שתשיג ידו והאי סתמה כולה ר' שמעון היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות. ופלוגתייהו בכריתות [ט:] ובמשנה נגעים [פי"ד מי"א]:
פסקה יד
יכול אפי' הביא קרבנות עני והעשיר יביא קרבן עשיר ת"ל את האחד חטאת ואת האחד עולה שממין חטאת יביא עולה פירוש יכול אפי' הביא עיקר קרבנו עני דהיינו חטאת והעשיר יביא עולת עשיר ת"ל וכו' כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף: על המנחה שתקדום מנחה לחטאת העוף האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה שמע מיניה שכבר קדמה:
פסקה טו
יכול אף יולדת שהביאה את קרבנה עניה והעשירה תגמור בעניה ת"ל ואת אשר לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאף על פי שהביאה חטאת בשעת עניה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות. ונראה לי הטעם מפני שחטאתה של יולדת אף בעשירות עוף הוא הילכך אין חטאת ראויה לקבעה בעניות לעוף:
פסקה טז
א"ר יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב בה פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה אינו חייב להביא עליה כלום שכך כותבת לו בשובר כתובתה ואחרן דאית לך עלי מקדמת דנא כלומר יהא תביר וחליף מינך ומאי לפיכך ה"ק כיון דאמרת דבעל חייב להביא קרבנות אשתו כשהיא כותבת לו שובר על כל החוב שיש לה עליו היא כותבת לו והכל נכנס בכלל ואחרן דאית לך עלי. שאלו לא היה בעל חייב עליהם אלא שהוא רוצה מהם כדי להאכילה בזבחים כאדם שרוצה לפטור חבירו מקרבנותיו זה מכיון שאמר הריני מביא עליה אעפ"י שפטרה בגט וכתבה לו שובר אינו פטור מקרבנותיה שאם אינם מכלל חוב כתובתה אלא נדר בפני עצמו הוא ועכשו שאמרנו לה מחוב כתובתה חייב בתנאי בית דין כשאר תנאי כתובתה. ולפיכך הוא מביא עליה קרבן עשיר כי הוא שחייב בקרבנות והרי הוא עשיר: הילכך כי כתבה ליה שובר על כל תנאי כתובתה כתבה ליה. ומאי דפרשינן דבתנאי בית דין הוא חייב עליה בקרבנותיה איתא בבבא מציעא [קד.] דתניא אמר ר' יהודה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן הקרבנות שהיא חייבת פי' קודם נישואיה שכן כתב לה אחריות דאית עלך מקדמת דנא עלי. וילפינן מינה התם דר' יהודה היה דורש לשון הדיוט הך גירסא כרבינו חננאל היא: