ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרק ג
פסקה א
ת"ל קדש קדשים. ואת דמו יזרוק פי' בפרשת צו את אהרן. וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא וכתי' התם ואת דמו יזרוק לרבות כל האשמות ואשם מצורע וכו':
פסקה ב
כשהוא אומר לכהן הכהן יקדום כלומר דבר המכשירו לכהן הוא יקדום ומאי ניהו דם הניתן לגבי מזבח שבכל מקום הוא מכשיר את הבשר לכהנים: קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע פי' שהוא לכהן לאחר מתנות הראש כחטא' ואשם:
פסקה ד
ומצורע טובל בלשכת המצורע מפרש במסכת יומא פרק אמר להם הממונה [ל:] משום דמצורע דייש בטומאה ואימור דנגע בטומאה אחר שטבל בשביעי:
פסקה ה
יכול על תנוך האזן ממש ת"ל תנוך הא כיצד זה גדר האמצעי פי' הגדר השני הסמוך לגבוה ואיני יודע מאין לו כי נוך לשון גבוה הוא ושמא מוציא אותו מלשון נאספו עלי נכים שפירושו אנשים קשים מאד וכן הגבוה של האזן הוא הקשה שבאזן ואעפ"י שהגדר האמצעי קשה כמותו אי אתה רשאי להורידו למטה אלא על מקום הנראה ראשון הוא נותן. אי נמי אמרינן איבעי האי או האי להכי כתב רחמנא תנוך דמשמע תוך נוך וכך היא מצותו על הגדר האמצעי. וכן על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית זהו פרק האמצעי שהגודל דומיא דאוזן והכי איתא בפרשת מילואים גבי אהרן ובניו:
פסקה ו
מלוג שמן ויצק חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו פי' כיון דדרשינן לעיל הוא פרט לשחסר כל שהו לא סגיא דלא ממלא ליה מיהו כיון דכתיב מלוג השמן ויצק דמשמע אפילו ממקצתו אמרינן שאם נשאר ממנו ישלים עליו ואינו צריך להחליף את כולו לכתחלה ואימתי הוא משלים עליו על שלא יצוק ממנו על כפו דהכי כתיב קרא מלוג השמן ויצק אבל משיצק אם נשפך ממנו כבר נדחה לגמרי: ר' שמעון אומר עד שלא יצק נתן ממנו כלום ימלאנו. קסבר יציקה לא הויה התחלה עד דעביד ויהיב מיניה הזאות. וכי כתיב מלוג השמן קודם וטבל והזה כתי' אבל משטבל והזה ממנו כלום שוב אינו ממלא:
פסקה יא
אין לו בהן יד ובהן רגל וכו' רבי שמעון אומר אם נתן על שמאל יצא: נראה לי טעמא דר' שמעון דקסבר דכיון דאין לו בה סימני השמאל נעשה לו ימין כדאמרינן לגבי תפלין באטר שמניח על ימינו שהוא שמאלו. והכא נמי שמאלו נעשה ימין. וטוב מזה שאמרו בפרק נגמר הדין [מה:] דקסברי ר' אליעזר ור' שמעון לא בעינן קרא כדכתיב לעיכובא אלא למצוה דקסברי שני כתובין הבאים כאחד מלמדין וגמרינן מרוצח ומגואל הדם וגו' כדאיתא התם. ור' אליעזר ור' שמעון לא בעינן קרא [כדכתיב] ובהא פליגי דר' אליעזר סבר על מקומו עדיף דהא ידו הימנית הוא ואע"ג דליכא בהן. ור' שמעון סבר שמאל עדיף דהא ידו הימנית היא ומקיים בה מצות בהן: אבל ת"ק סבר בעינן קרא כדכתיב הילכך אין לו טהרה עולמית וזה עיקר. והטעם שבפנים אינו כלום שהרי מ"מ ידו הימנית קיימת היא ואמאי נעשית שמאלו ימין:
פסקה יב
ומעלה עליו כאילו לא כפר כפרה גמורה שחסר מצות יציקה ואעפ"י שהן שיירי מצוה. ובמסכת יומא [סא.] מפרש טעמא לר' יוחנן בן נורי משום דכתיב מיתר והנותר משמע לשון מותרות דבר שאינו מן העיקר:
פסקה יג
(אלא) מטומאתו [ולא] מזובו שאם היתה לו זיבה בתוך ימי נגעו וכשטהר יביא קרבן על שניהם וקמ"ל שחלה עליו טומאת זיבה על טומאת נגע אעפ"י שהיא חמורה ממנה: וטוב מזה הפירוש כענין שאמרנו בפ' זבים וכי נטהר הזב מזובו ולא מנגעו שאין נגעו מעכבו מספירת זובו. והכא נמי עלה על המטהר מטומאתו יכול הוא ליטהר מנגעו אעפ"י שהוא טמא בזיבה לומר שיעלו לו ימי ספירת נגעו מתוך ימי זיבתו ולכשיטהר יביא קרבנותיו מיד:
פסקה יד
והעלה את העולה אעפ"י שקדמה לחטאת והיינו דאמרינן בפסת שני מאי והעלה שכבר העלה כלומר אעפ"י שהעלה אותה כבר. דסד"א זאת תהיה תורת המצורע עיכובא הוא וכסדרן נמי מעכבי קמ"ל דלא מעכבא: והעלה את העולה מלמד שאיברי העולה קודמין לאימורי חטאת פי' מדכתיב בה כפרה בהעלאה דכתיב והעלה את העולה ואת המנחה וכפר משמע כי היכי דכתיב כפרה בחטאת הכי כתיב כפרה בעולה לומר שאינו גומר מעשה חטאת עד שיגמר מעשה עולה: אי נמי דהאי וכפר בתרא נמי אחטאת קאי וה"ק והעלה את העולה והדר וכפר דהיינו חטאת ומאי ניהו אימורין: אמר ר' שמעון למה חטאת דומה וכו' הילכך הדורן הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו איברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם החטאת שהוא מכפר: