ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרשה ג
פסקה א
ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ואם דל הוא וכו' אף הוא מסור להביא ראיה על המנחה שהיא מנחת נסכים לבהמות של מצורע. הא מה אני מקיים שלשה עשרונים סולת למנחה בלולה לבהמה: ומשום הכי כי מייתי בדלות ולא מייתי אלא חד כבש לא מייתי נמי אלא חד עשרון דאי מנחה הבאה מחמת עצמה היא לא מצינו מנחה מתמעטת בדלות ולא אפילו מדלי דלות:
פסקה ג
יכול כשם שטעונין העמדה כך יטענו תנופה כולם ת"ל האיש המטהר איש ולא חטאת ולא עולה ואע"ג דאמרינן לקמן דאפי' איש נמי לא בעי תנופה אפי' הכי איש עושין בו מעשה בידי כהן מה שאין כן בחטאת ועולה ומאי נינהו מתן בהונות ויציקת הראש ומשום הכי כתב רחמנא איש למעוטינהו: וכי ממעט להו ודאי מתנופה קא ממעט להו דאע"ג דעבדי בה מעשה בהן במקום העמדתו בבהונות ובתנוך וביציקת הראש אפי' הכי לא נעביד ביה תנופה וקא ממעט ליה מדכתיב אותו לאשם והניף אשם טעון תנופה ואין איש טעון תנופה:
פסקה ז
לפני ה' במזרח לפי שהשכינה במערב. ואי קשיא לך מאי דאמרינן בפ' צו את אהרן בענין הגשת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח. אי לפני יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן מערבית דרומית אלמא לפני ה' במערב משמע: הא מילתא במנחות מתרץ לה פרק כל המנחות [סא.] דהתם משום (דמטמא) [דמנחה] איקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית אין לו יסוד ומשום הכי מגישה בקרן מערבית דרומית לקיים את שני המקראות לפני ה' במערב ופני המזבח בדרום אבל קרן דרומית מזרחית לא ואע"ג דמזרח קרינא ביה לפני ה' משום דלא הוה ליה יסוד וכיון דמזרח קרינא ביה לפני ה' כל היכי דאיפשר ליה במזרח לא מעייל ליה לגואי במערב. חדא דתפסת מרובה לא תפסת. ועוד דקא בעו למהדר לאחוריה ולאתויי מקום שחיטה לצפון וכל שכן הכא דמצורע דבעי עמידה בהדייהו לא מצי עייל משער ניקנור ולפנים עד דעביד מתן בהונות ותנוך: