ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרק ב
פסקה ד
הראש אסור במספרים כמו בתער פי' הראש שבנזיר אסור בכל דבר דכתיב לא יעבור לרבות כל המעבירים: והזקן פי' השחתת הזקן אינה במספרים כבתער הראש מותר בכל אדם שאינו נוהג אלא בנזיר: הא לפי שיש בראש וכו' צריך לומר על תגלחת מצורע בראשו וזקנו שידחה לאו דראשו של נזיר ולאו דהשחתת זקן:
פסקה ה
גבות עיניו ולא ריסי עיניו פי' מקרא עסיק בשער העינים ושבריסי עיניו שהן סמוכים לעינים ממש ונקט גבות עיניו ש"מ למעוטי ריסי עיניו. דאי בא ללמד על הכללות שהם במקום כנוס שער ונראה הא שמעינן להו מראשו וזקנו אלא ש"מ למעוטי ריסי העינים הוא דאתא דקאי בעינים וממעט שער העינים כדפרשינן:
פסקה ו
וכולם שגלחו שלא בתער וכו' הא פרשי' לעיל בפרשת נתקים:
פסקה ז
ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו כדאמרי' וטהרו בדברים הנעשין בגופו:
פסקה ט
ושלשה עשרונים סולת למנחה בלולה בשמן לבהמה פירוש מנחת נסכים הבאה עם הזבח. או אינו אלא למנחה פי' מנחה הבאה בפני עצמה. אבל קרבנותיו של מצורע לא בעו נסכים. כשהוא אומרוכו':
פסקה י
ועדיין הדבר צריך כלומר דהאי והעלה את העולה ואת המנחה מאי משמע דעל מנחת נסכים קאמר: אי נמי עולה שאני שהיא באה בנדר ונדבה אבל חטאות ואשמות לא דגבי נסכים לפלא נדר או לנדבה כתי'. כשהוא אומר בפרשת נסכים תעשה על העולה או לזבח על העולה זו עולת מצורע לזבח וכו' ואמרי' במנחות פרק שתי מדות [צא:] איזה דבר שצריך שלשה רבויין הוי אומר זה מצורע ומאי דפרשי' לעיל בעדיין הדבר צריך שעל מנחת נסכים גופיה קאמר לפי הסוגיא שבכאן פי' רש"י: אבל במנחות יש בספרים פי' תקוני בתוך הגמרא כך ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים או לא כשהוא אומר ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה וכו': ואומר אני כי מפרש היה שהכניס פירושו בתוך הגמרא והעביר הלשון העיקר מפני פירושו. או שמא גירסא אחרת היא כי הרבה גירסות מתחלפות מספרא לשאר תוספות ומתוספת' לתוספתא: והסוגיא שבכאן אינה הולכת על אותו הדרך שלא דברה אלא על אותה המנחה אם היא לבהמה או לפני עצמה ולא הזכיר כאן נסכים כלל. ועוד כי מן המקרא הזה אין להוכיח ממנו לחטאת ואשם שיהו טעונים לא מנחה ולא נסכים כמו שפירשתי: