ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע · פרשה ב
פסקה א
והזה לאחר ידו של מצורע פי' לפי שמצינו טהרתו של מצורע על היד בבהן יד ורגל אף כאן על היד. ויש אומרי' על מצחו מפני שהוא מקום מועד לצרעת כדכתי' והצרעת זרחה במצחו:
פסקה ד
וטהרו בדברים הנעשים בגופו עיקר טהרתו תלויה בדברים הנעשים בגופו כגון הזאת דם ומים שכבר אמורה וגלוח האמורה למטה. ופרט לשלוח הצפור וכבוס בגדים שאין מעכבין טהרתו:
פסקה ה
אם שלחה וחזרה אל תוך קנו מותרת באכילה שלא אמרה תורה שלח לתקלה וכיון שהיא מותרת לאחרים שאין מכירין בה אף הוא עצמו אשר שלחה מותר בה:
פסקה ו
מה בא זה ללמדנו אם ללמד שהיה מטמא בגדים במגע ועל אותם בגדים שנגע אמר הכתוב שיכבס והלא קל וחומר הוא ומה בימי ספרו וכו' מטמא בגדים במגע דהא כתי' ביה נמי וכבס בגדיו וטהר בימי גמרו דהיינו ימי חלוטו לא כל שכן: אם כן למה נאמר וכו' מלטמא משכב ומושב כלומר על משכבו קאמר שיכבס אותם אף על פי שלא נגע: והא דאמרינן הכא שהמצורע מטמא משכב ומושב לא לטמא אדם אלא לטמא אוכלין ומשקין כי היכי דלא תיקשי ההיא דפסחים פ' אלו דברים [סז:] אדרבא זב חמור ממצורע שמטמא משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט: מפני שהן שני כבוסי בגדים וכו' כלומר ועדיין למה נאמר בו כבוס בגדים אי לימי ספרו מטמא בגדים קל וחומר בימי גמרו לכך אמר מפני שהם שני כבוסי בגדים:
פסקה ז
וגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים וכו' מה תגלחת האחרונה פרט לבית הסתרים דהא כתי' ביה ראשו וזקנו ודרשינן ביה כלל ופרט וכלל וכו' אף תגלחת הראשונה כן. ואי קשיא לך הא דגרסינן לקמן בתגלחת שניה יגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים ת"ל גבות עיניו. אי מה גבות עיניו בנראה ומקום כנוס שער כגון שער שבחזה ושבשוקים ובזרועותיו ומנין כנוס שער ואינו נראה פי' דהיינו בית השחי ובית הערוה פזור שער ונראה פי' שבצלעות ושבכרס פזור שער ואינו נראה שבבית הקמטים שבכרס ושבין פרקי שוקים ת"ל את כל שערו יגלח הרי ריבה הכל ומאי מיעט מיעט שבתוך החוטם מה טעם לפי שאינו מצוי בכל אדם: קשיין אהדדי דהתם אמרינן דאפי' תגלחת שניה דכתיב בה גבות עיניו מרבינן כל בית הסתרים חוץ מה שבתוך החוטם. ועוד תנן בנגעים בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו. וקתני סיפא וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה: לא קשיא הא ר' ישמעאל הא ר' עקיבא ר' ישמעאל דריש כללי ופרטי וממעט כל בית הסתרים בין בתגלחת ראשונה בין בתגלחת שניה דילפי מהדדי כדאמרינן: ור' עקיבא דריש ריבויי ומיעוטי ולא ממעט מיניה אלא שבתוך החוטם בלבד. הילכך הך ברייתא ומתניתין דנגעים ר' עקיבא היא והכי מתרץ להו רב אשי במסכת סוטה פרק היה מביא את מנחתה [טז:]:
פסקה יא
יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו מפיק לה מקראי דתניא בסדר עולם בשנת עשרים וז' לירבעם מלך עוזיהו איפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחד אלא שמלך מלכות מנוגעת הרי שנתנגע בשנת שבע ועשרים למלכות והוא מלך נ"ב שנה נשתיירו לו מנגעו כ"ו שנה מאותה שנה ואילך ויותם לא היה אלא בן כ"ה שנה כשמלך כשמת אביו כדכתיב קרא נמצא שכבר עברה שנה ויותר משנה שנתנגע עוזיהו אביו כשנתעברה אמו ממנו: ואי איפשר שלא היה מוחלט קודם עיבורו של יותם זה היה דעתו של ר' ור' יוסי בר' יהודה סבר איפשר שנת כ"ז נתנגע יום אחד או שני ימים ולא באו עליו סימני טומאה מיד אלא שהסגירוהו שני שבועות ובסוף נולדו לו סימני טומאה והוחלט ואיפשר אמו של יותם מעוזיהו אביו באותו שבוע שני שהוא בתחלת נ"א שנה למלכותו נשארו לו כ"ה לעוזיהו מחלוטו ואילך וכבר נתעברה אמו של יותם שבעת ימים קודם חלוטו ובשנת נ"ב שנה לעוזיהו נכנס בה עוזיהו באותה שנה מקצת ולא השלימה ומלך בה יותם והשלימה ועלתה שנה לזה ולזה: זה דעתו של ר' יוסי בר' יהודה. אי נמי מאן לימא לן דכדין עבד וההיא דאמרינן לעיל והלא שניהם מלכו כאחד מענין המקראות המופרשים במלכים ובדברי הימים תוכל לעמוד עליו דכתיב בעוזיהו הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו אלא שמלך בחיי אבותיו פי' והוצרך לומר שלא בנאה ושלא השיבה ליהודה אלא משמלך יותם אחרי מיתת אביו וכמה שנים מלך בחיי אביו דבר זה אינו מפורש במקרא אלא ממה שמצינו באמציה אביו שמלך בן תשע שנים ובשנת ארבע עשרה למלכותו נלחם עם יואש מלך ישראל ונתפש אמציה ביד יואש במלחמה וכשראו בני יהודה כי נתפס המלך אמציה המליכו את עוזיהו בנו תחת אביו ובו בפרק מת יואש ומלך ירבעם בנו דכתיב ויחי אמציה אחרי מות יואש חמש עשרה שנה נמצא עוזיה וירבעם מלכו כאחד בשנת ארבע עשרה לאמציה. ועוד כתיב בדברי הימים כולם התייחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל: ותניא בסדר עולם איפשר לומר כן כלומר איפשר לומר כי יותם וירבעם מלכו כאחד והלא לסדר המקראות לא נולד יותם אלא לאחר מיתת ירבעם כמה שנים ואף לפי מה שסדרנו כי עוזיהו וירבעם מלכו כאחד עדיין לא מלך יותם אלא לי"ב שנים אחר מיתת ירבעם אלא כל אותם תשע שנים שנתנגע עוזיהו היה יותם בנו שופט את עם הארץ ובאותם השנים היו שוים במלכות יותם וירבעם. ובאותם שנים התייחסו: והא דאמרינן כל אותם שנים שנתנגע עוזיהו היה בנו יותם שופט כל אותם שנים לאו דוקא שהרי משנתנגע עוזיהו נולד יותם: