אור ברסלב
ראב"ד על ספרא מצורע פרשת זבים › פרשה ה

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

מצורע פרשת זבים · פרשה ה

פרק ז

פסקה ג

שנים לבלא עת פי' בסוף י"א שבין נדה לנדה השנים האחרונים אינה זבה גדולה בהם וכל אותם י"א יום נקראים בלא עת נדתה לפי שאינם עת נדתה אלא עת זיבתה: אבל אי איפשר שתקשה כ"ו יום מקום שאין ולד ולא תהא יולדת בזוב הא מילתא במסכת נדה פרק בנות [לח:] כותים מקשה עלה הכי מקום שאין ולד בתמיה' אפילו בתלתא נמי הויא זבה: ותו מאי יולדת בזוב איכא הכא והרי לא ילדה בלא כלום. ומתרץ לה הכי קאמר ואי איפשר שתקשה כ"ו יום אפי' במקום שיש ולד ומקום שאין ולד אלא נפל אפי' בבציר מהכי נמי הויא יולדת דאין קושי לנפלים:

פסקה ה

תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת פי' אם אתה תופס את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה הוא. ואם באת לתפוס את המרובה אומר לך הבא ראיה וטול:

פסקה ו

ר' יהודה אומר שתי מדות אחת כלה ואחת שאינה כלה וכו' ר' יהודה (אומר) בא לתת טעם ממנהג העולם מה מצינו בנוהג שבעולם שתופשין את המדה כלה ומניחין את שאינה כלה אף כאן תופסין חשבון המועט שיש לו סוף:

פסקה ז

ר' נחמיה אומר לא בא הכתוב לנעול אלא לפתוח וכו' הוא בא לתת טעם מדרך המקראות לא באו לסתום אלא לפרש:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה