ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע פרשת זבים · פרק ז
פסקה א
לרבות שתי שכיבות פי' כדרכה ושלא כדרכה:
פסקה ג
ותהי נדתה עליו יכול יעלה לרגלה פי' שאם בא עליה בשלישי שלה לא יהא סופר אלא חמשה ימים בלבד כפי חשבונה. ת"ל וטמא שבעת ימים אפי' בא עליה ביום שביעי שלה יהא טמא שבעה. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו לטמא אחד ולפסול אחד פי' בתרומה שיש בה שלישי הכלי שנגע בבועל נדה מטמא אחד ופוסל אחד שהבועל אינו אלא כשרץ או כנבלה אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד מה שאין כן במשכב הזב שמטמא את האדם לטמא בגדים וכל שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה מפני שהוא נדון כאב הטומאה שהרי הוא מטמא בגדים: אבל לאחר שפרישתו ממטמאיו הואיל ואינו מטמא בגדים אינו אב אלא ראשון הוא ומטמא אוכלין להיות שני: והכי איתא במשנת זבים פרק חמישי:
פסקה ה
נמצאת אומר ככר של תרומה שכרוך במפה ונתון בין כר לכסת פי' במטתו של בועל נדה שלא בשעת ביאה אם כנגדו טמאה שאם נטמאת המפה נטמאת הככר שלא כנגדו טהורה שאין מגעו מטמא בגדים פי' אם כנגד ראשו טמאה שמא נטמאת המפה שנשמט הכר ונגע ראשו במפה במקצת המפה הרי המפה ראשונה והככר שני אבל שלא כנגד ראשו לא חיישינן דילמא נגע במפה הילכך הכר והכסת הם מגעו כדאמרי' משכבו כמגעו ואין המפה מקבלת טומאה מהם לפי שאין מגעו מטמא בגדים:
פסקה יא
וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא עד שינשא רובו עליו פי' דילפינן לבועל נדה מנדה עצמה מיהו האי לטומאה קלה והאי לטומאה חמורה מדלא כתיב בבועל הנוגע במשכבו יכבס בגדיו כזב וכנדה וכתיב ביה יטמא משמע טומאה קלה טומאת אוכלין: