ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
מצורע פרשת זבים · פרק ח
פסקה ג
מרבה אני את אחד עשר שהוא ראוי לספירת או כי תזוב ומוציא אני את שנים עשר שאינו ראוי פי' הרי אמרנו למעלה שאם ראתה שלשה ימים מופלג מנדתה יום אחד שהיא זבה ומרבינן ליה מאו כי תזוב הילכך בענין הזה סופרת שבעה לזיבתה. הרי כאן י"א נמצא י"א ראוי לספירת או כי תזוב דלא מצינן לרבויי מהתם אלא הפלגת יום אחד בלבד:
פסקה ד
מנין לרבות יום א' תהא זבה ת"ל כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא:
פסקה ה
מנין ששומרת להן יום אחד ת"ל תהיה טמאה כלומר טמאה בעלמא אפי' ביום אחד סגייא: הפסיק כאן במדרש זה הפסוק ודורש בפסוק שלאחריו להודיע על שומרת יום כנגד יום שכשם שטעונה ספירה כך מטמאה משכב ומושב. ואחר שלמדנו לכל טומאת שומרת יום כנגד יום חזר ולימד על הזבה שמטמאה את בו עלה כנדה ודרשינן ליה מהאי קרא גופיה:
פסקה ח
כימי נדתה תהיה טמאה מלמד שמטמאה את בועלה ואין זב מטמא את שהוא בועל פי' אין זב מטמא את בועלו אלא שדברו חכמים בלשון נקיה כלומר שלא פירשו בו כל כך אלא אמרו את שהוא בועל דמשמע מי שנבעלה ממנו בטומאת נדתה וקא דריש השתא שהמושב של זבה אינו טמא אעפ"י שמטמא טומאה חמורה כזבה עצמה ובמשא ובמגע אבל אינו טמא שבעה כזבה עצמה:
פסקה י
והדין הוא ומה במקום שלא עשה טומאת המיטמא כמטמא עשה ימי המיטמא כמטמא פי' זה בועל נדה שטומאתו קלה משל נדה כדאמרן לעיל ואעפ"י כן יהא טומאתו שבעה כימי נדה: משכב ומושב שטומאתו חמורה כנדה אינו דין שיהו ימי טומאתו כימי נדה. כל הנוגע בה יטמא אף על ידי חיבוריהם פירוש כגון השער והצפורן המחוברין בהם. ובחיבורי המשכב והמושב כגון החבל היוצא מהמטה מחמשה ועד עשרה כדאמרינן לגבי זב: