אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרשה יד

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרשה יד

פרק יז

פסקה ב

מכאן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח. לשם זובח. לשם זבח היינו לשמו ואע"ג דאמרינן הכא מזבח אעפ"י ששחטו שלא לשמו מכלל דלכתחלה בעינן לשמו דהא כתיב אם זבח שלמים ר"ל שתהא הזביחה לשם שלמים. והכי איתא בזבחים פרק א' [ו.]. לשם זובח לשם בעליו ונפקא לן מקרא במסכת זבחים פ"א [ח.] לשם השם לשם אישים וכו' הא פרישנא להו בעולה. ואין מחשבה הולכת אלא אחר העובד פירוש דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן הילכך (לא)[אם] חשבו הבעלים לשם דבר פסול לא פסלוהו.

פסקה ג

את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. פירוש ליכתוב רחמנא חלב סתמא וממילא ידענא דהנך חלב נינהו לפי שנאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו כי כל אוכל חלב ונכרתה יכול אף חלב דפנות בכלל. שומן הלב ושומן החזה ושומן הגרגרת הוא חלב דפנות. יכול יהא בכללו כל חלב שהרי כל ריבויא הוא ויהא עונש כרת על אכילתו תלמוד לומר את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב וכו' וכתיב בהאי עניינא כל חלב לא תאכלו משמע שאינו מוזהר אלא על זה בלבד. והנך דרשות כולהו מן הבקר דרשינן להו להכי פרט רחמנא כולו האי למעוטי חלב דפנות מאיסור אכילה דכיון דאשמעינן דהנך בלחוד הוא דקרבי ממילא שמעינן דאין ענוש אלא על אלו דהא כתיב גבי עונש כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' וכו' ודרשינן בדוכתיה את שכשר ליקרב ענוש עליו כרת יצא חלב דפנות:

פסקה ד

אוציא חלב חולין מאיסור אכילה דלא חמירי ולא חלב דפנות דמוקדשין דחמירי ואע"ג דהנך מיעוטי דילמא מההקרבה ממעט ליה אבל מאכילה דמוקדשין לא ממעט ליה. והנך מיעוטי למעוטי חלב חולין של דפנות מאיסור אכילה אבל של מוקדשין דחמירי יהא בכלל כרת ת"ל את הקרב ואת החלב המכסה את הקרב את יתירי קא דריש לאיתוי חלב המוקדשין בכלל המיעוטין האלו:

יכול לא יהא בכלל עונש וכו' ת"ל את החלב וסמיך ליה כל חלב לא תאכלו כדפרשינן לעיל:

יכול לא יהא בכלל אזהרה אבל בכלל עמוד והקרב פירוש אעפ"י שמיעט הכתוב חלב דפנות מהקרבה דילמא הני מילי דלא מעכב לאכילת הבשר אלא החלב המכסה את הקרב וכו' דהנהו ודאי כמה דלא מקטרי כהנים לא מצו אכלי בשר אבל חלב דפנות לא ליעכב לאכילת בשר. מיהו יהא בכלל עמוד והקריבנו למצוה שהרי נאמר [כל חלב לה'] ת"ל החלב המכסה ה"א יתירא קא דריש דמיעוטא הוא ממצות הקרבה:

אוציא את כולן ולא אוציא את חלב השליל שהרי הוא מכסה את הקרב ת"ל את שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם. פי' שעל שתי כליות ולאו על ארבע כליות וחלב אשר עליהן. ואי קא מייתת נמי חלב השליל הרי [ד'] כליות קריבות בבהמה אחת יכול לא יהא בכלל עונש אבל הוא בכלל עמוד והקרב פי' למצוה כדפירשינן לעיל:

ת"ל חלב ושתי כליות באשם בפרשת צו:

פסקה ה

שאין ת"ל שקל וחומר ומה שלמים שאין כל מינן טעון אליה טעונין חלב ושתי כליות אשם שכל מינו טעון אליה שאין אשם בא אלא איל בלבד אינו דין וכו':

מה חלב ושתי כליות האמורין באשם מוציא שליל שאין אשם בא אלא זכר אף חלב ושתי כליות וכו' והנהו פרטי דכתיבו בכבש ועז לקמן מצרכינן להו לגופייהו דלא ילפי מן הבקר כלל:

פסקה ו

ואת כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא שעל הקיבה את כל קא דריש דאי כתב רחמנא את החלב אשר על הקרב לא הוה אסר אלא חלב שעל המסס ובית הכוסות וחלב המכסה את הקרב היינו פריסותא דתרבא דחפי כריסאי אף אל פי שאינו תותב כל כך כמו חלב המכסה את הקרב אבל חלב שעל הקיבה הואיל ואינו תותב כלל ומפרש טעמא במסכת חולין פרק אלו טריפות [נ.] דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא פי' הקיבה העשויה כקשת והיתר שהחלב שעל הקשת דומה לחלב שעל הדקין שיש בו מקצת ענין תותב קרום ונקלף משום הכי דברי הכל אסור. כי פליגי בחלב שעל היתר שאינו תותב אלא שיש בו ענין קרום ונקלף ור' ישמעאל אומר לא בעיא תותב ומשום הכי אסר ור' עקיבא בעי תותב והאיך דעל היתר דלא הוי תותב מותר. יש מפרשים תותב מלשון שמלה דתרגם היא שמלתו לעורו היא תותביה למשכיה. כלומר שהוא פרוס על הכרס כשמלה על העור. וחלב שעל היתר אינו כן אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן. קרום שיש עליו קרום דק ונקלף הקרום שעליו שאינו מחובר כל כך. ויש מפרשים שהוא מפסיק בינו לבין הבשר ונקלף כמו שפירשנו. ויש אומרים תותב מלשון גר תושב שאינו מחובר ונסבך בבשר כמו השומן שעל הבשר והוא נתלש מהרה מעל גבי הבשר. וללישנא אחרינא דמתניתין דהתם במסכת חולין [שם] דאמרינן דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאקשתא משמע שאותו שעל היתר אינו נקלף אלא בחוזק ומשום הכי מותר שאינו בתורת נקלף. כי פליגי דאקשתא משמע שאותו שעל הקרב אינו (מפני) [מקרי] נקל' אלא שאינו נתלש מהרה מעל הקיבה:

ר' ישמעאל סבר לא בעינן תותב הילכך אף על פי שהוא נסבך מעט אסור ור' עקיבא סבר בעינן נמי תותב והאי לאו תותב ממש. ולפי' קמא דמפרשים תותב כשמלת החלב שעל גבי הקשת נמי עשוי פרוסות פרוסות ואינו יריעות אחת ממש. ור' ישמעאל סבר לא בעינן תותב ואסור. ור' עקיבא נמי בעי תותב והאי לאו תותב הוא. ושעל היתר עשוי חתיכות חתיכות קטנות ועוד שאינו נקלף אלא בדוחק כדאמרן. ותרתי לישני דגמרא בהא פליגי דלישנא קמא סבר פריסותא דאקשתא דהכא עביד פריסן פריסן וקליפה דיתר דמקלף בדוחקא תותב ונקלף קרינא ביה. וללישנא בתרא סבר לא קרינא בהו תותב ונקלף. והאי גירסא דהכא מתרצא היא כדמתרץ לה במסכת חולין. מיהו קשיא לי מאי טעמא דר' ישמעאל דלא בעי תותב כיון דמחלב המכסה את הקרב הוה יליף מאי טעמא לא בעי תלתא סימנין דאית ביה. ואיכא למימר דר' ישמעאל אריבוי דקרא סמיך דדריש את כל החלב לתרי ריבוי חד לאיתויי שעל הדקין דהיינו ריש מעייא באמתא והאי באמתא כשיעור אמתא בראש הכרכשא צריך גרירא. וחד לאיתויי חלב שעל גבי הקיבה ללישנא קמא כדאית ליה וללישנא בתרא כדאית ליה ור' עקיבא לא דריש בתרויהו אלא בחד ריבוייא ולאיתויי חלב שעל הדקין. בלחוד דהיינו ריש מעייא באמתא. והיינו דקא אמרינן תותב קרום ונקלף לסימנא בעלמא הוא דקא אמרינן. ואע"ג דר' עקיבא דריש אתין וריבויין הכא לא מרבי אלא דומיא דפרטי דהיינו תותב קרום ונקלף ור' (שמעון) [ישמעאל] סבר מרבי' נמי היאך דדמי לפרטא בשני סימנין. אי נמי דהני כללי דסמיכי אהדדי והטיל ביניהם פרט ודונם בכלל ופרט דר' עקיבא סבר כל דדמי ליה בתלתא סימנין מרבינן מכללי ואי לא דמי בתלתא סימנין לא. ור' ישמעאל סבר מרבינין מכללי ואף על גב דלא דמי לפרטא אלא בתרי סימנין וקא מפליגי בפלוגתא דהני תנאי דפליגי בעירובין פרק בכל מערבין [כז:] ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וכו' כדאיתא התם:

פסקה ז

ואת החלב אשר עליהם ולא הבשר שעליהם להכי כתב רחמנא ואת החלב למעוטי בשר שעליהם:

אשר על הכסלים זה החלב שעל הפקוקלות דברי ר' יוסי הגלילי מפרש רב אחא בשאלתות דידיה היכא דילפי אטמתא דהיינו חלב שתחת האליה ולשון פקוקלות מורכב הוא משתי מלות פקוק לויות. כל דבר שהוא מחובר ומתפצל לשנים שלשה מקומות קרי פקוקלות והכי איתא בבראשית רבה בענין גיד הנשה האי פקוקלתא דגידא דנשיא שרייא וישראל נהגו בו איסור וזהו שמנו של גיד שמתפצל ממנו ויוצאין כמה פיצולין והשומן אינו במקו' (קרבן) [בקוץ] הגיד הגדול ומשם הירכים יוצאין לכמה מקומ' ומשו' הכי איקרי פקוקלא. אמר ר' עקיב' להביא חלב שעל העוקץ והיינו תרבא (דקלידוסכא) [דקליבוסתא] עצם שהוא סמוך אל הכסלים וחלב שעל הכליות מחובר שם. ור"ע מרבה חלב שעל הפקוקלתא מחלב האליה כדאיתא לקמן. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה וכו' הא פרישנא לעיל:

פסקה ח

ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה פירש איותרת קאי אבל כבד לא קריב דאי אכבד קאי יסירנו מבעי ליה ואי אכליות כבר נאמרו ועוד יסירם מיבעי ליה ועכשו שאמר את היותרת על הכבד על הכליות יסירנה הדבר שקול מאי קאמר יניח מעט מן היותרת על הכבד והשאר יסירנה או שמא הכי קאמר היותרת עם מעט מן הכבד יסירנה דעל כמו במקום הוא. ואי איפשר לומר דעם הכבד כולו יסירנה דאם כן יסירם מיבעי ליה אלא שיחתוך מן הכבד ויניחנו מחובר על היותרת שאותו דבר מועט נופל הוא אל היותרת כשהוא אומר בפרשת שמיני ואת היותרת מן הכבד הקטיר המזבחה הוה שיטול מן הכבד על היותרת מעט:

פסקה ט

יסיר יותרת אף על פי שאין רליות כליות וכו' וליכתוב נמי ואת היותרת ולא בעי יסירנה אלא לרבות שאף על פי שאבדו הכליות אין מעכבות ליותרת דלא תימא כיון דכתיב היותרת על הכליות דוקא כשיהיו עמה אבל אם אבדו הכליות לא יקטיר יותרת קא משמע לן יסירנה אפילו כוליא אחת ואף על פי שאבדה האחרת דאפילו כליות נמי לא מעכבי אהדדי:

פסקה י

והקטיר אותו בבן הבקר. והקטירו בכבש והקטירם בעז והקטירו אותו כשר ולא פסול. והקטירו שלא יערב חלבים פירש אפילו של כבש בשל כבש. והקטירם כולם כאחד שלא יפסיק בהקטרתם. ונראה לי דדוקא באימורין אבל באיברי עולה הרי שנינו [תמיד פ"ז] הושיט לו הראשון הראש והרגל וסומך עליהם וזורקן. הושיט לו שני לראשון שרש הידים וכו':

נאמר כאן אשה פי' דרשינן באשה לשון אישים. לריח ניחוח לה' נחת רוח לה' לשם השם:

לחם לימד על החלבים שקרויין לחם ונפקא מינה לבעל מום דכתיב לחם אלהיו לא יגש להקריב ודרשינן בפ' אמור לחם אלהיו אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם שנאמר את קרבני לחמי לאשי שאר קרבנות מנין וכו'. מנין אימורי חטאת ואשם וכו' ת"ל לא יגש להקריב כלומר אף על גב דכתיב לחם אלהיו דמשמע לחם המיוחד לה' ולא מצינו לחם שמיוחד לה' אלא לחמי דמשמע המיוחד לו אפילו הכי על האימורין נמי חייב מדכתיב לא יגש להקריב ואף על גב דכתיב לא יגש להקריב כלומר אי לאו דקרנהו רחמנא לחם לא הוה מרבינן להו מלא יגש ולהכי דרשינן הכא לימד על החלבים שקרוין לחם:

ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד ת"ל אשה אשה לגזרה שוה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה