אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרק יז

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרק יז

פרק טז

פסקה א

וסמך ידו ולא יד בנו. תלתא ידו כתיבי בפרשה בבקר בכבש ובעז. חד למעוטי עבדו וחד למעוטי בנו ושלוחו שאם צוה לסמוך תחתיו אינו כלום. יד על ראש ולא ידו על גב וכו' הא פרישנא לעיל בפרש' עולה:

פסקה ב

מה תנופה שהיא (אינה) נוהגת בחיים ובשחוטין פי' מצינו אותה בחיים כגון כבשי עצרת ואשם מצורע. ובשחוטין בשלמים ובתודה:

נתמעטה במחוברים שאין כל השותפין שבקרבן צריכין להניף משום דלא איפשר דהיכי עביד כולהו בהדדי הויא חציצה בין ידו של כהן ליד של בעלים. אי נמי בין יד הבעלים לקרבן. ואי אמרת לינפו זה והדר לינפו תנופה אמר רחמנא ולא תנופות. אבל סמיכה איפשר דסמכי כולהו באחת. והכי איתא במנחות פרק שתי מדות [לד.]:

פסקה ג

קרבנו ולא קרבן אביו פי' אם מת אביו והניח לו שלמים מביאם ואינו סומך עליהם ור' יהודה היא שר' יהודה אומר אין היורש סומך. ורבנן פליגי עליה במס' מנחות פ' שתי מדות [צג.] והתם מפרש טעמיהו:

קרבנו ולא קרבן חברו קשיא לי היינו ידו ולא יד שלוחו דאמרינן לעיל. ואיכא למימר דמהתם ממעטינן שאינו יכול לומר לשלוחו סמוך תחתי על ראש קרבני אלא הוא עצמו יסמוך. והכא קא ממעט שאם שלח לחבירו קרבנו ממדינת הים אין חבירו סומך על ראש קרבנו דלא תימא כיון דאין בעליו כאן יסמוך חברו תחתיו קמ"ל:

פסקה ד

קרבנו ולא הבכור כלומר בשלמים קיימינן וקא ממעט קרבן אחר ומאי ניהו בכור. וכן מעשר וכן פסח. ובמנחות פרק שתי מדות [צב:] קא פריך להנך דלא צריכי לקרא למעוטינהו דמה לשלמים שכן טעונין מתן ארבע ונסכים ותנופה וחזה ושוק אלא קרא אסמכתא בעלמא ועיקר קרבנו לכדאמרן. למעוטי קרבן גוי בסמיכה ולמעוטי קרבן חברו ובפרשת עולה קא ממעטי גוי מסמיכה דאינהו לאסמכי על קרבנם דכתיב בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין. והכא ממעטינן דאין קרבנו טעון סמיכה אלא על יד ישראל. ואי קשיא לך היכי דרש תלתא קרבנו והלא לא כתיבי אלא תרי דבפרשת ואם עז לא כתיב קרבנו אלא וסמך ידו על ראשו וקרבנו קרבנו קמאי דבן הבקר ובן הצאן דרשינן להו לעיל שכל המביא שלמים או שום קרבן מביא שלום לעולם אבל בעז לא כתיב בה שלמים ומשום הכי לא מידריש להאי דרשא אלא דרשינן ליה לסמיכה כדאמרן:

פסקה ז

ושחטו ושחט אותו מה ת"ל פי' חד בבן הבקר וחד בכבש או בעז ודרשי' בהו אלו אתה שוחט פתח אהל מועד ואין צריך לומר תמימים דהנהו מהתם נפקי דכתיב וכי ירחק ממך המקום וזבחת בריחוק מקום אתה זובח וכו' ומסתברא דעל תמימים קא מיירי דאיסורן מרובה דהנהו מחלפי בזבחים ואתי למשרי קדשים בחוץ אלא למעוטי בעלי מומין וחיה ועוף אע"ג דלא שייכי בפנים דעופות בפנים במליקה נינהו ולא בשחיטה אפילו הכי לא ישחוט אותם בפנים וכי היכי דמרבינן להנך לאיסור שחיטה בפנים מהנך תלתא קראי (הם) הכי מרבינן להו לאיסור אכילה שאם שחטן בפנים אסורין באכילה ובהנאה. דכי היכי דאיתקש לאיסור שחיטה מקשינן להו לאיסור אכילה:

פסקה יא

פתח אוהל מועד תלתא אינון להכשר שלש רוחות העזרה לשחיטת שלמים קל וחומר לצפון דלא צריך קרא וכו' ר' אליעזר אומר לפני אהל מועד להכשיר בצפון שהיה בדין ומה שלמים וכו' ומפרש בזבחים [נה:] במאי פליגי תנא קמא סבר תלתא קראי נינהו חד לגופיה דבעינן אהל מועד פירש שישחטנו בעזרה אי נמי שלא ישחטנו קודם פתיחת דלתות ההיכל. וחד להכשיר צדדיהן ואעפ"י שלא שחטה כנגד הפתח וחד להכשיר צדיד צדדיהן מבית החלפות ולפנים. אבל להכשיר צפון לא צריך קרא. ור' אליעזר סבר חד לגופיה וחד לפסול צדדין. מאי טעמא דבעינן פתח אהל מועד. ומיהו פתח אהל מועד כשר אעפ"י שאין בו צפון ודרום. וחד להכשיר צפון המזבח אע"ג דאתי מדינא לפסול בו קדשים קלים. וצדי צדדיהן לא צריך קרא למעוטינהו דלאו פתח אהל מועד נינהו כלל:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה