אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרשה י

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרשה י

פרק יא

פסקה א

מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין פירוש שאעפ"י שנאמר בו חלות ורקיקין:

פסקה ב

אמר ר' שמעון וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים כלומר לאמור קרבן על חלות וקרבן על רקיקין והלא [לא] נאמר וכו'.

פסקה ג

ר' יהודה אומר מה ת"ל תנור תנור שני פעמים הכי דרשינן הכא מרחשת ומחבת למה נשנו:

ר' שמעון אומר וכו' תנור תנור לימד שתהא אפייתה בתנור ושתהא הקדשה בתנור ומפרש בפ' כל המנחות [סג.] שיהא הקדשה לשם תנור שאם הקדישה לשם מחבת והביאה בתנור פסולה:

פסקה ד

חלות בלולות ואין רקיקין בלולות. והלא דין הוא ומה חלות שאין טעונות משיחה ובמנחות פ' אלו מנחות [עה.] פריך מאי תלמודא אמר רבא לא לישתמיט קרא ולכתוב חלות משוחות ורקיקים בלולין פי' דהא מילתא כפירוש' דפרישנא בתורים ובני יונה:

פסקה ו

מה ת"ל בשמן להכשיר בשמן שני ולהכשיר בשמן שלישי פי' דאמרינן במנחות פרק כל קרבנות צבור [פו.] שלשה זתים הם ובהם שלשה שלשה שמנים ואמרינן בכולהו הראשון למנורה והשאר למנחות שמן שני ושמן שלישי:

ר אליעזר בן יעקב אומר מושך את רקיקין כמין כי. אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כלומר שלא ימשח אותם לגמרי אלא סביב סביב כמין כי ומפרש במנחות כמין כי יוני פי' כ"ף יונית עגולה היא ונקראת כי בלשונם. מפני שריבה בשמן שני פעמים דמצי למכתב חלות בלולות ורקיקי מצות משוחים ולא הוה צריך למכתב בהו בשמן מאי טעמא דהא כתיב שמן במחבת ובמרחשת וילפינן כולהו מהדדי אלא מדכתיב בשמן בשמן דהוו תרי ריבויי וכל ריבוי אחר ריבוי אינו אלא למעט הילכך רקיקין דכתיב בהו ריבויא בתרא אינהו ממעט מן השמן ומשום הכי אינו מושחן אלא כמין כי והשאר השמן נאכל לכהנים. אי לא הוה כתיב אלא חד בשמן אתרוייהו הוה אמינא בשמן להוסיף בהם שמן כדאמרינן לקמן במנחת חביתין בשמן להוסיף לה שמן דאי לקבוע לה שמן מעל המחבת נפקא הרי היא כמנחת מחבת והכי איתא במנחות [עה.]. והשתא דכתיבי בהן תרי אוקים בשמן קמא דחלות בדוכתיה ולא להוסיף ולא לגרוע ובשמן בתרא דרקיקין למעט במשיחתן. ואי הוי כתיבי תרי בשמן או על חלות או על רקיקין הוה אמינא אין ריבוי אחר רבוי אלא למעט במדת שמנו והשתא דלא כתיבי כחדא אלא חד אחלות וחד ארקיקין אהני שלא למעט במדת שמנו אלא למעט במשיחת הרקיקין מקום שכתוב בו ריבוי שני:

ר' יהודה אומר מצות מצות למצות שוות ולא לבלילה פי' לעיל קא מהדר דאמרי' חלות בלולות ואין רקיקין בלולות רקיקין משוחין ואין חלות משוחות. ואתא ר' יהודה למימר דמגופיה שמעינן לה להא מלתא דעיכובא הוא מדכתיב בתרויהו מצות בהא מילתא הוא דשוו אבל לענין בלילה ומשיחה לא שוו:

פסקה ז

כיוצא בו א"ר יהודה כיור נחושת וכו' ת"ל נחושת לנחושת שוו ולא לרחיצה דאי לכולה מילתא שוו ליכתוב נחושת לרחצה בסוף וקאי אתרויהו אלא שמע מינה דאנחושת הוא דשוו אבל לרחיצה לא שוו:

וא"ת מנין דהאי לרחצה קאי אכיור ודלמא אכנו דסמיך ליה קאי הא לא מצית למימר דהא כתי' בסוף פ' אלה פקודי וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה. ורחצו ממנו משה אהרן ובניו וכו':

וכיוצא בו א"ר יהודה ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן לאלו שוין ולא לכפל. דאי לכולהו מילי שוו למה לי למכתב זהב תכלת וארגמן. והכתי' כמעשה אפוד תעשנו וכמעשה אפוד הא כתיבי כולהו:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה