ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרק יא
פסקה א
והנותרת אף על פי שלא הומלחה וכו' רבוייא הוא. ואעפ"י שלא הקטיר כל לבונתה שחסרה ועמדה על שני קרטין כדאמרינן לעיל:
מן הלבונה [פרט] לחסרה פרט למחסרה קומצה וכו'. מפרש במנחות פ"ק [נד.] תרי מיעוטי בחסירי למה לי דהא אמרינן לעיל מסלתה שאם חסר סולת כל שהוא פסולה. ואמרינן חד לשיריים שחסרו קודם קמיצה דאי מביא מביתו וימלאנה אין ואי לא לא. וחד כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואע"ג דמקטיר קומץ עליהם אותם שירים אסורים באכילה מאי טעמא והנותרת מן המנחה יאכלו המנחה כמות שהיתה בברי:
פסקה ב
לאהרן תחלה שהוא נוטל חלק בראש. לאהרן שלא במחלוקת פלוגתא אדר' דאמר מחצה לאהרן ומחצה לבניו. ורבנן סבירא להו שהוא נוטל פחות מן המחצה והכי איתא ביומא פ"ק (יד.):
ובניו קדש קדשים להתיר מנחות ישראל פי' שיהו שירים מותרות באכילה לכהנים:
ומנין יצאו כלומר ומנין הייתי סבור שאסורות מכלל שנאמר בפ' נסכים בפ' שלח לך כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה':
ואם רצה לרבות ירבה פירוש דרשינן מהאי קרא בספרי ובמנחות פ' כל המנחות (קז:) כל האזרח מלמד שמתנדבין נסכים וכמה שלשת לוגין דכי היכי דשלשת לוגין חזו לכבש חזו נמי לאיל. והנך מככה נפק. אלא אפי' חמשה לוגין דלא חזו לשום קרבן מתנדבין ואע"ג דמייתי להו בחד מנא לא אקבעו כהדדי ומשיך מנייהו ארבע לוגין והלוג הוי לנדבת צבור. ונפקא לן מדכתיב יהיה והשתא אמרינן הכי מנין הייתי סבור שנתמעטו מן האכילה. מכלל שנא' כל האזרח יעשה ככה את אלה ודרשינן מהתם שאם רצה להרבות ירבה מיהיה כדאמרי' ושמא אינו אומר יהיה לרבות אלא שיהו מנחות ישראל נתונים על גבי האישים. פירוש ואפילו מנחת נדבה דעלמא וכל שכן אם יהיה המתנדב מנחת נסכים דודאי כולה כליל דהא ממנחת נסכים דקרבן ילפינן לה. ומה אני מקיים והנותרת מן המנחה יאכלו במנחת גוים ושל נשים ושל עבדים. פירוש דהא הנך לאו בכלל אזרח נינהו:
ת"ל לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל:
פסקה ג
אין לי אלא מנחותיהם מליקותיהן מנין א"ר שמעון אקרא אני בהם נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה פירוש ותהא נקברת. ת"ל לאהרן וכו' לימד על חטאת שהיא נאכלת:
פסקה ד
מה במקום שהתיר סולת רשות פי' דהיינו שירי מנחה דישראל אסר סלת מנחת מצוה דכהנים שהרי כל מנחת חובה דכהנים כליל היא. מקום שאסר מליקת רשות דישראל דהיינו עולת העוף נדבה שלהם אינו דין שנאסור מליקת מצוה שלהם דהיינו חטאת העוף דכהנים:
פסקה ה
מליקת מצוה דישראל שהרי התיר סלת מצוה שלהם פי' שירי מנחת חוטא ומנחת קנאות. נתיר סלת מצוה וכו' ת"ל לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי י"י אין להם אלא לאחר מתנות אישים: