אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרשה ז

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרשה ז

פרק ח

פסקה ג

מה בן צאן שלא קבע לו כהן פירוש לשחיטה קבע לו כלי פי' סכין דכתי' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו והתם עולה הוא דכתי' ויעלהו לעולה תחת בנו. והכי איתא במנחות פ' כל התודה [פ' התודה פב:]:

ת"ל הכהן ומלק את ראשו: א"ר עקיבא וכי תעלה על דעתך שהזר קרב וכו' ר' עקיבא קתני לה לכולה מלתא ואיהו מפרש מאי תלמודא וקאמר וכו' וכי תעלה על דעתך וכו' ולפי שהמליקה אינה אלא על גבי המזבח כדאמר בסמוך.

פסקה ד

יכול ימלוק בין למעלה בין למטה פי' בין למעלה מן הסיקרא בין למטה מן הסיקרא:

עוף שחטאתו למטן נפק' לן בזבחים [סד:] מדכתי' והנשאר בדם יְמַצֵה אל יסוד המזבח ולא קרינן יְמַצֵה איזהו קיר שהשיריים שלו מתמצין מאליהן ליסוד הוי אומר למטה מן הסיקרא המזבח האמור לענין הקטרה: ולענין מליקה פי' אתרויהו קאי:

פסקה ה

ונאמר להלן ממול עורף פי' בחטאת העוף איפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר מוצה פי' והלא הדם מתיר את הבשר למזבח אלא להכי אקדמה ושוייה בין מליקה למיצוי כי היכי דנלפי תרוייהו מינה כדמפרש ואזיל:

פסקה ז

ונמצה דמו דם כלו פי' דם הגוף ודם הראש כיצד אוחז בראש ובגוף ומוצה משניהם:

על קיר המזבח ולא על קיר ההיכל פי' אם אמר על קיר סתם הייתי אומר אפי' על קיר ההיכל כל שנקרא קיר כדכתיב התימורים והכרובים עשויים לקיר ההיכל פי' למעלה מן הסיקרא:

פסקה ח

ובא לו לקרן דרומי' מזרחית מפרש בזבחים פ' קדשי קדשים [סד.] מפני שקרובה לבית החיצון דכתיב והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן:

ואם עשאה למטה מרגליו אפי' אמה אחת כשרה פי' כי הוא עומד על הסובב שהוא גבוה מן הקרקע שש אמות והמזבח כלו גבוה כ"ח טפחים מפני שאמת יסוד היתה בת חמשה טפחים בגבהה ואמת קרנות כמו כן בת חמשה טפחים בגבהה ושאר כל האמות היו בת ששה טפחים נמצא כל גבהו כ"ח טפחים ומחציו ומעלה כ"ט ומן הסובב ומעלה כ"ג נמצא ממקום רגליו ועד חציו וכו' הילכך אם מיצה עולת העוף בסוף האמה שלמטה מרגליו כשרה ובלבד שלא יצא ממנה כחוט השערה: והכי איתא במנחות פרק שתי הלחם [צז:]:

ר' נחמיה אומר כל עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח פי' כדאמרן לעיל מקום שמקטיר מוצה. ות"ק סבר הסובב ראוי למערכה על ידי הדחק ור' נחמיה סבר דאין עושין מערכה על גבי סובב. והכי איתא בזבחי' פ' קדשי קדשים [סב.].

פסקה ט

אבל [יכול] יעקור בסכין ויטלנו [ת"ל] בנוצתה נוטלה ונוטל את הנוצה דבי ר' ישמעאל תנא בנוצתה בנוצה שלה קודרה כמין ארובה בסכין והכי [פי'] יקרע בסכין וכו' כלומר יקרע את העור בסכין ויוציא את הזפק לבדו ויניח העור והעצם שעליו. בנוצתה נוטלה ונוטל את הנוצה שלה כלומר מדלא כתיב ונוצתה משמע בנוצתה המחובר לה נמצא שהעורף נכנס בכלל זה שהרי הנוצה נוקבת את העור ומגעת עד הזפק הילכך קודרה כמין ארובה בסכין ונוטלה עם העור ועם הנוצה שעליה ואעפ"י שאי איפשר לצמצם אין בכך כלום. ור' ישמעאל בנוצתה כתיב ולא יותר מנוצתה הילכך קודרה בסכין ומצמצם עליה: עוד יש לפרש דת"ק ור' ישמעאל סברי נוטל את הנוצה נוצת כל העוף ור' ישמעאל דייק כי על הנוצה של מוראה בלבד קאמר אבל שאר הנוצה אין צריך ליטול. ואני תמה לפי' זה היכי ס"ד דת"ק סבר דהאי בנוצתה אכוליה עוף קאי אם כן הוה ליה למימר בנוצתו כדכתיב מוראתו וכתיב ושסע אותו בכנפיו וכולו לשון זכר: ועוד הא אמרינן לקמן בכנפיו להכשיר את העוף כלומר אפי' הכנפים של עוף הכשיר וכל שכן העור. ואם הכנפים הגדולים היה מקטיר כ"ש הנוצה:

אבא יוסי אומר נוטל את הקרקבן עמה פי' שאף הוא מקום מוראה שהאוכל מתקבץ שם והוא טוחן. והא דתנן בזבחים [סד:] הסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעים היוצאים עמה לא כל בני מעים קאמר אלא מה שמנתח עמו ונפסק עמו בהסרתו.

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה