ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרק ח
פסקה ב
כל הקדשים באין בשותפות. דהא נדריהם ונדבותם משמע נדר ונדבה של שנים ועוף הרי הוא בא בנדר ונדבה אלא שסלק הכתוב את המנחה שנ' בה נפש דמשמע יחיד:
וא"ת עוף נמי הרי נאמר קרבנו משמע יחיד איכא למימר עוף נאמר בו קרבנו ולא נאמר בו נפש מנחה נאמר בה נפש ונאמר בה קרבנה שנאמ' ונפש כי תקריב קרבן לה' סולת יהיה קרבנו האי למעוטי נדבת צבור וחד למעוטי נדבת שנים אבל עוף לא ממעטינן אלא מנדבת ציבור דהא אתיא נדבת שנים כדכתי' לכל נדריהם:
פסקה ג
תורים גדולים ולא קטנים פי' עכובא הוא שהקטנים פסולין בהם והא מפיק ליה מקרא כדמפיק לקמן:
והלא דין הוא שיהיו כשרים דיעבד:
ומה בני יונה שלא כשרו לבא גדולים וכו' ת"ל תורים. ובמס' חולין פ"ק [כב:] פריך מאי תלמודא כלומר מנא לן עיכובא. אמר רבה לא לישתמיט קרא ולכתוב בחד דוכת' מן בני יונה או מבני תורים דאי כתב הכי הוא אמינא למצוה ודאי תורים גדולים ובני יונה קטנים הואיל דברוב המקומות אני רואה תורים גדולים ולא קטנים כלומר עיכובא הוא:
והלא דין הוא אם לא שכתב המקרא בתורה בכל מקום תורים ולא אמר בני תורים אלו כתב במקום אחד תורים ובכל מקום כתיב בני יונה הייתי אומר מן הדין שיהיו תורים בכל מקום קטנים דאי עבד קל וחומר מן בני יונה שלא כשרו לבא גדולים. אינו דין שיכשרו לבא קטנים בדיעבד מיהא ואפי' במקומות שכתב בהם תורים דלאו עיכובא הוא הואיל ובחד דוכת' כתיב בני תורים וילפי' לה מקל וחומר דבני יונה. ת"ל תורים כלומ' להכי כתב רחמנא בכולהו תורים לומר דעיכובא הוא וכן אתה מוצא לפרש בני יונה בני יונה קטנים ולא גדולים כלומר לעיכובא:
והד"ה אלו כתבה התורה מן התורים במקום אחד ובכל מקום כתבה בני יונה הייתי אומר מן הדין שיהיו בני יונה בכל מקום כשרים גדולים דיעבד ק"ו מתורים מה תורים שלא כשרו לבא קטנים אינו דין שיוכשרו לבא גדולים בדיעבד ואפי' במקומות שכתוב בהם בני יונה ת"ל בני יונה כלומר להכי כתב רחמנא בכולהו בני יונה דעיכובא הוא דקטנים ולא גדולים:
גם יש לפרש הא דאמרינן גבי תורים מה תורים שלא הוכשרו קטנים תרוייהו למצוה קאמר. והכי קאמר אילו אישתמיט בחד קרא וכתב מן בני התורים או מן בני היונים הוה אמינא למצוה הוא דבעינן תורים גדולים ובני יונה קטנים בכל מקום משום דברוב המקומות תורים ובני יונה כתיבי ומשמע אלו גדולים ואלו קטנים אבל דיעבד מיהא כשר בכל מקום מק"ו דגבי תורים אמרי מה בני יונה שלא כשרו לכתחלה לבא גדולים כשרו לבא קטנים לכתחלה בני יונה שכשרו לבא קטנים לכתחלה אינו דין שיוכשרו לבא גדולים דיעבד ואעפ"י שברוב המקומות כתיבי בני יונה להכי כתב רחמנא בני יונה בכל מקום דעיכובא הוא קטנים ולא גדולים:
ובגמ' פריך וכי תימא בני יונה דכתב רחמנא בהו בני משמע קטנים אין גדולים לא אבל תורים אי בעי גדולים ליתי אי בעי קטנים ליתי:
והכי פירוש' אע"ג דבכל המקומות כתיב תורים ובני יונה כלומר עיכובא דבני יונה איכא למשמע דבני קטנים משמע אלא תורים אע"ג דבכל התורים כתיב נמי תורים בשלמא למצוה שמע מינה הואיל ובכולהו כתיב תורים ולא בני כדכתי' בבני יונה אלמא פליגי מהדדי אלא עיכובא אכתי מנא לן הדר אמר דמקשינן תורים לבני יונה מה בני יונה מצוה דידהו לעיכובא אף תורים מצוה דידהו לעיכובא מדכתב רחמנא תורים בכל מקום. והא דאמרינן בקושיא דגמ' תורים אי בעי קטנים ליתי לאו לכתחלה קאמר אלא איידי דקאמ' אי בעי גדולים ליתי קאמר אי בעי קטנים ליתי מיהו הדיעבד קאמר:
פסקה ה
מן התורים ולא כל התורים וכו' פי' מן התורים ולא כל התורים גדולים וכן מן בני היונה הקטנים ולא כל בני יונה הקטנים:
פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה שהוא פסול כלומר מתחלת הציהוב וכל הציהוב אעפ"י שהציהוב יש בו גדולות וקטנות. שכבר יצאו מכלל קטנות ולכלל גדולות לא באו:
עד שיזהיבו שמתחלה הם שחורים וכשיוצאים מכלל קטנות הם מצהיבים וכשנכנסין לגדלות הם מזהירים. ובגמ' דידן איכא מאן דאמר שהצהוב בריה הוא שיש בו קטנות וגדולות ואיכא מאן דאמר ספיקא הוא. וקרא למעוטי רובע ונרבע בעופות:
פסקה ו
ואין הכשרו תורים ובני יונה פי' הכשר מצורע שהייתי אומר אם לכפרתו הוכשרו כל שכן להכשרו. כשרו לבא בחון הכשר מצורע שבכפורים מחוץ היה והאי לכפרה כשר הוא:
פסקה ח
ר' יהודה אומר מה במקום ששוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים חלק המכשיר שבחוץ כאן שלא שוה המכשיר פי' מה מצורע עשיר ששוה המכשיר שבפנים דהיינו אשמו למכפר שבפנים דהיינו חטאתו ומאי שוה ששניהם כשבים ואפי' הכי חלק המכשיר שבחון מהן שהוא עוף דהיינו צפרים. מצורע עני שלא שוה המכשיר שבפנים פי' שהמכשיר כבש האשם והמכפר תורים אינו דין שנחלק את המכשיר שבחץ שלא יהא מכשיר שבחוץ תורים. למדנו הדין למצורע עני שלא הוכשרו תורים אבל למצורע עשיר לא למדנו שאפי' יביא הכשרו שבחוץ תורים ת"ל קרבנו תורים ודאצטריך קרא למעוטי עשיר אצטריך: