ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרק יח
פסקה א
ומה ת"ל מן הבקר ומן הצאן פי' אם למדו על שלמים שהן באין מן הבקר ממילא ידעינן שהן באין מן הצאן ומה אולמיה דהאי מהאי. אי נמי נכתוב כאן בצאן וילפינן לבן הבקר לפי שיש בבקר דלא מצינו שלמים לצבור מן הבקר. וקשיא לי לימא משום דכבש אית ביה אליה ואי לא כתביה רחמנא מהיכא ידעינן ואי אמרת ליכתוב בכבש ולא בעינן הבקר אי כתב הכי הוה אמרינן לכולה מילתא גמרינן בקר מכבש ונבעי נמי אליה. ואיכא למימר דהא מלתא מפרשת מלואים גמרינן לה דכתיב בפרשת שמיני ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה והכליות ויותרת מן הכבד וכתיב נמי בעגל החטאת ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה ואלו אליה לא אשכחן אלא באיל בלחוד הילכך משום אליה לא צריך למיכתב שלמים בבן הבקר ושלמים בצאן הא לפי שיש חומר בזה שאין בזה כדמפרש ואזיל. ואי קשיא לך הא אשכחן במלואים שור קרב שלמי צבור. ההוא הוראות שעה היתה ולא נהג לדורות אבל אימורי שלמי צבור נהג לדורות לצבור כדפרישית:
פסקה ג
לא אם אמרת בחטאת שלא הוכשרה לבא עם כל מין זכרים וכל מין נקבות פי' חטאת נקבה באה ולא זכר ולא מצינו חטאת זכר אלא שעיר נשיא ופר העדה ופר כהן משיח והללו מי שמביא שעיר לא יביא פר ומי שמביא פר לא יביא שעיר הרי שלא כשרו לבא כל מין הזכרים ולא כל מין נקבות. חטאת יחיד אינה באה כשבה או שעירה. המעשר יוכיח שכשר לבא כל מין הזכרים וכל מין הנקבות ולא כשר לבא טומאות ואנדרוגינוס דילפינן מעשר מבכור העברה העברה וכתיב בבכור הזכרים הזכר הזכרים למעוטי טומטום ואנדרוגינוס:
[שהן אחד מא'] פי' תאמר בשלמים שאין אחד מיוחד בהן אחד מיוחד שאפי' אין לו [אלא] אחד יכול להקדשו לשלמים:
פסקה ד
כשב למה נאמר לרבות את הפסח לאליה פי' כשב מיותר הוא דכיון דכתיב ברישא ואם מן הצאן קרבנו ובפרש' שניה כתיב עז ממילא שמעינן דפ' ראשונה מיירי וכו'. אלא לרבות את הפסח לאליה אע"ג דלא כתיב ביה אלא חלב כדכתיב ואת דמם תזרוק על המזבח ואת החלבם תקטיר ומרבינן מינה מעשר ופסח ומרבינן אליה ושתי כליות ויותרת הכבד:
להביא פסח שעבר זמנו שקרב שלמים ושלמים הבאים מחמת פסח דהיינו מותר פסח שיכול והלא דין הוא ומה אינו טעון סמיכה. פירוש היינו פסח:
אבל אינן נאכלין אלא ליום ולילה בתחלת הקדשו פירוש נקטיה ביה חומרי שלמים וחומרי פסח מיהו נאכלין ביום ובכל מאכל והנך נמי שלמים נינהו ורמינן עלייהו כל חומרי דאשכחן בשלמים ואינן נאכלין אלא ליום ולילה דאהני להו חומרא דפסח לשויינהו כשלמים דחמירי בעלמא:
ובן עזאי סבר הואיל ומכח פסח קא אתו כפסח דמו לגמרי ואינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי. מיהו אין בהו משום שבירת עצם דהא מיעט ועצם לא תשברו בו.
פסקה ה
וא"ת כבר מיעטתים מבן מבקר פירוש למה הוצרכו למעט מן הצאן שהוא מביא כיוצא בו חובה כבשי עצרת: