אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרק יד

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרק יד

פרשה יב

פסקה א

אלו נאמר קרבן במלח תמלח יכול אף על העצים ועל הדם יתן מלח שהרי אף הם נקראו קרבן דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים. דם דכתיב המקריב את דם השלמים ת"ל קרבנך. מה קרבן מנחתך דבר שאחרים באים חובה להם ומאי נינהו עצים שאין הקטרה על גבי המזבח שאינה צריכה עצים לפי שאין אש בלא עצים אף כל שאחרים באים חובה להם. אף קרבן שהעצים צריכין לו יהא טעון מלח יצאו העצים והדם שאין צריכין עצים כי המתנדב עצים אינו צריך להביא עצים אחרים. והדם אינו צריך עצים לפי שאינו על גבי האשים. ובמנחות פ' הקומץ רבה [כא.] מפיק מיניה עצים ומעייל נסכים. כי העצים צריכין אחרים כהא דקתני ואמר עצים דעצים נקראו קרבן:

והתם פריך עלה ואימא כל שאחרים באים חובה לה ומאי נינהי לבונה שהיא באה עם המנחה אף כל שאחרים באים חובה לה ואייתי נמי דם דאיכא בהדיה נסכים. והכי פריך מאי חזית דאחרים באים חובה לה לצורך מערכה קאמר וקא מפיק מנייהו דם משום דאינו צריך עצים למערכה. ואימא אחרים באים חובה עליו להכשירה מכל מקום ומאי ניהו לבונה דאתיא להכשר מנחה נסכים נמי אתו להכשר דם ויהא דם טעון מלח ומתרץ דאם כן לא דמי האי אחרים באין חובה לה להאיך דמנחה דלבונה באה עם המלח בכלי אחד ונסכים אינן באים עם הדם בכלי אחד. הילכך לא משכחת לה שיהא שוה בכולן אלא עצים שהם באים חובה בענין אחד בין למנחה בין לכל קרבנות ומפיק מנייהו דם דאינו צריך עצים:

פסקה ב

אי מה קרבן מנחתן שהוא מתיר פי' שהקומץ מתיר את השירים אף אני אביא את הדם שהוא מתיר את הבשר וקא מפיק מנייהו כל הקרבנות שאינן מתירין כגון לבונה הבאה בפני עצמה ומנחת כהנים ומנחת נסכים ועולת העוף:

ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך כלומר מעל מנחתך אמרתי לך שלא תשבית מלח ולא אמרתי לך מעל דמך:

פסקה ג

אין לי אלא הקומץ שטעון מלח מנין לרבות את הלבונה. ארבה אני את הלבונה הבאה עם המנחה מנין לרבות הבאה בפני עצמה כגון שהתנדב לבונה ולבונה הבאה עם לחם הפנים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח וכו' ואימורי חטאת הכי איתא במנחות ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח. והתם קא פריך למה לי האי קרא לרבויי והא אמרינן ברישא מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה אף כל שאחרים באים לה חובה ואם כן הנך כולהו הרי אחרים באים חובה להם שהרי כולם צריכין עצים למערכה. ומתרץ דהכי קאמר וכל קרבן כלל מנחתך פרט אין בכלל אלא מה שבפרט. והשתא ודאי לא אמרינן מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה אף כל שאחרים וכו' ומעתה אין לי אלא הקומץ מנין לרבות את הלבונה ומנין לרבות את כל אלו להכי קאמר ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח כלומר חזר וכלל. כלל ופרט וכלל דנין אותו כעין הפרט מה הפרט מפורש שאחרים בהם חובה לה וכו' כדאמרי:

פסקה ד

ר' ישמעאל אומר מה קרבן מנחתך דבר שיש לו טומאה ועולה לאישים וכו' יצאו עצים שאין להם טומאה:

ואי קשיא והאמר מר [פסחים לה.] והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' לרבות עצים ולבונה אלמא בני קבול טומאה נינהו. ההוא (לא) [אינו אלא] פסולי בעלמא נינהו ואין חייבין עליהם לא כרת ולא מלקות. והכי איתא בזבחים פ' בית שמאי [מו:] ור' ישמעאל סבר לה כרבי שמעון דאמר דברים שאין דרכן לאכול אין חייבין עליהם משום טומאה דדומיא דבשר בעינן דכתיב והנפש אשר תאכל בשר. וטומאתו עליו ונכרתה. מיהו קשה לי אי כר' שמעון סבירא ליה מאי אריא עצים אפי' לבונה נמי דהא לאו בר אכילה הוא ומריבויא דוהבשר קא מרבינן ליה לאיפסולי בעלמא. וקטורת נמי לדעת ר' שמעון לא מחייבי עליה משום טומאה כדאיתא בההוא אם כן כולהו נמי נפקא מכלל טומאה חוץ מן היין:

ואיכא לתרוצי בלבונה דלא ממעטינן לה משום דהוה בכלל קרבן מנחתך שהרי קריבה עם המנחה וכיון דלבונה הבאה עם המנחה טעונה מלח אף לבונה הבאה בפני עצמה ולבונה הבאה עם הבזיכין ילפינן לה מהאיך. ותו קשיא לי דקתני יצא הקטורת והא כתיב בהדיא ממולח טהור קדש מלח סדומית רובע. ואיכא למימר דבשעת הקטרה קאמר ורבנן סבירא להו דאפילו בשעת הקטרה טעון מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:

יכול תבונהו מפרש לה במנחות פ' הקומץ רבה [כא.] יכול יתן בו טעם כבינה. כלומר דבר מועט. יכול במי מלח שנכשר בהם המלח:

הבא מלח שאינה שובתת ואי זו זו סדומית. יש מפרש שהיא עזה ואינה נימוחה במהרה. ויש אומרים שאינה שובתת שלעולם המלח בארץ סדום. ולא מיחוור חדא דהכי הוה ליה למימר הבא מלח שלא תשבות. ועוד מנא לן שאינן עתידין להתרפאות לעתיד והא כתיב ונרפו המים. תקריב כל שהוא שאינו צריך להרבות עליו ת"ל מלח תקריב מ"מ אפילו מלח סלוקונדית:

[תקריב] ואפילו בשבת ואפי' בטומאה:

פסקה ה

מה עצים משל צבור שכל עצי המערכה מן הלשכה היו דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים. ולא מצינו עצים דאיתנהו מעיקרא במזבח. אף מלח משל צבור אע"ג דכתביה רחמנא ליחיד:

פסקה ו

דנין דבר שהוא קרב עמה בכלי אחד מדבר שהוא קרב עמה בכלי אחד פי' דנין דבר מלבונה ת"ל ברית מלח עולם היא והכי איתא במנחות [כא:]:

ולהלן הוא אומר מאת בני ישראל ברית עולם פי' בלחם הפנים מה להלן משל צבור דהא כתיב מאת בני ישראל:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה