ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דנדבה · פרשה יב
פסקה א
אין לי אלא מנחות ששיריהן נאכלין דהא בהנך קיימי מנחות שאין שיריהן נאכלין כגון מנחת כהנים מנין ת"ל כל המנחה אשר תקריבו ליי' לא תעשה חמץ. ר' יוסי הגלילי אומר להביא את לחם הפנים וכיון דאיכא בזיכין בהדיא דקרבי אשר תקריבו קרינא ביה. וקא סבר מדת יבש נתקדשה הילכך בשעת עשייה נמי קאי עליה בלא תעשה חמץ:
ר' עקיבא אומר להביא מנחת נסכים. לחמוץ אעפ"י שאין שיריה נאכלין אבל לחם הפנים קסבר דמדת יבש לא נתקדשה הילכך לא קאי עליה בלא תעשה חמץ דאכתי חול הוא. וכגון שלשה על גבי טבלא של חול דבשעת מדידה לא קדשה ובשעת לישה (נמר) אע"ג דלחה היא לא קדשה דהא הטבלא היא חול. וכי אתא קרא למנחת נסכים. ואי אמרת מי פירות אין מחמיצין שהרי בלילה בשמן הוא הא אמרינן במנחות [נז:] אומר ר' עקיבא מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה. ובלבד שיבליל אותה בסוף בשמן הראוי לה והכי איתא בפ' כל המנחות [שם]:
פסקה ג
יכול לאו אחד לכולן פי' לכל עשיית' ת"ל לא תאפה וכו' וכל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו וכו' מפרש במנחות [נה:] לאיתוייי קיטוף אם החמיצה בשעת קיטוף:
פסקה ד
שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה המועט מנין ובמנחות לישנא הכי אין לי אלא כולו מקצתו מנין. ומפרש התם אין לי אלא קומץ כולו חצי קומץ מנין. עירובו מנין שאם עירב חצי קומץ המחומץ עם חצי קומץ שאינו מחומץ מנין שלוקה. מנחות שאינן במצה תהיה כגון שתי הלחם שהן חמץ אם הקטיר מהן עובר משום לא תקטירו חמץ ולוקה נמי משום כל שממנו לאישים לא תקטירו שהרי הכבשים הבאים עמהם קרבין והכי איתא לקמן והא דאמרי' לעיל יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין בהם לאישים ההוא מגופן קא אמרינן. והכי איתא במנחות [נז:] דבש לא תקטירו אין לי אלא כולו שהמקטיר מלא קומצו של דבש תמרים או דבש תאנים כגון שהיתה עבה וקמץ ממנו והקטירו:
פסקה ה
שאור הותר מכללו במקדש לבא עם הקרבן שהוא קרב למזבח כגון שתי הלחם ולחמי תודה:
פסקה ז
קרבן ראשית תקריבו אותם ליי' על שתי הלחם ובכורים קאמר כלומר לא הותר שאור ודבש במקדש אלא בקרבן ראשית. ואמאי קרי ליה לשתי הלחם ראשית שהוא ראשית לכל המנחות. שאין מביאין מנחות ומנחת בהמה מן החדש קודם שתי הלחם:
וכן הוא אומר והקרבתם מנחה חדשה לה'. אין לי אלא למנחת חטים למנחת שעורים מנין שהרי כבר קדם מהם עומר שהוא של שעורים: כשהוא אומר וביום הביכורים וכו'.
פסקה ח
מנין שיקדמו שתי הלחם לבכורים שאין מביאין בכורים קודם לשתי הלחם ת"ל וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים. על שתי הלחם קאמר שהם באים בחג וקרי להו בכורי כלומר בכורים היו לקציר חטים שהרי מביאין בכורים משבעת המינים:
אין לי אלא לשל חטים לבכורים הבאים עם החטים לשל שעורים מנין ת"ל בקרא אחרינא וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. אין לי אלא שזרע פי' אין לי אלא שיקדמו לאותם הבכורים הבאים ממה שזרע מנין שיקדמו לבכורים הבאים ממה שעלה מאליו ת"ל בשדה. אין לי אלא לאותם שבשדה מנין אף לא לאותם הבאים ממה שעלה מאליו בגג ושבחצר ושבחרבה ושבעצין ושבספינה ת"ל בפרשת ויקח קרח בכורי כל אשר (בא) בארצם כלומר הוקשו כל הבכורים זה לזה. ובמנחות (פרק כל המנחות) [פד:] פליגי בהנך ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר אם הביא בכורים מן העציץ ומן הספינה לא קדש דכתיב מארצך ולא כל ארצך. ואפילו מעציץ נקוב ומספינה של חרם שהיא כנקובה. וריש לקיש אמר אם הביא קדש משום דהויא ליה ככחוש בקדשים שקדושים:
והך ברייתא דהכא דמשמע שמביאים בכורים מן העציץ ומן הספינה מוקים לה במנחות דקא מהדר שיקדמו אותם שתי הלחם לאותם המנחות הבאות מן העציץ ומן הספינה ואעפ"י שאינו מן המחובר קדשו אבל הבכורים לא קדשי מהנך ולא אבכורים קאי:
ומנין שיקדמו שתי הלחם אף לנסכים ג"כ מיין חדש ולבכורים פירות האילן כי בכורי כל אשר בארצם אינה אלא מן הזרעים שבארץ אבל פירות האילן לא. ושמא יביא בכורי פירות האילן קודם לשתי הלחם ת"ל בפ' ואלה המשפטים וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה מה מעשיך האמור בחג האסיף יש בו נסכים ופירות וקאמר בכורי מעשיך אלמא בכורים יהיו בכל מעשיך אף לנסכים. ובכורי פירות האילן:
פסקה ט
יכול יביא היחיד כיוצא בהם נדבה פי' שתי הלחם יביאו אותם בחול נדבה כעין אשר במנחות ת"ל אותם אין לי אלא אותם בלבד:
ואל המזבח לא יעלו אין לי אלא למזבח מנין לרבות את הכבש שאם העלה לכבש שאור או דבש שהוא בלא תעשה ת"ל ואל לא יעלו קא דריש:
יכול לעבודה ושלא לעבודה פי' שאם העלה אותם לשם עצים יהא לוקה ת"ל לריח ניחוח.