אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דנדבה › פרק יב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דנדבה · פרק יב

פרשה י

פסקה א

ואם מנחה על המחבת מלמד שטעונה כלי שרת ולאו דכתיב כלי שרת הכא אלא לאורויי דהאי מחבת כלי הוא ששמו כך ולפי שדבר במנחת מאפה תנור דלאו כלי הוא כדתנן במנחות בפ' ואלו מנחות [עד:] כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן ואמרינן בגמרא למעוטי מנחת מאפה תנור אלמא תנור לאו כלי הוא משום הכי אשמעינן דמחבת כלי הוא ומקודש ולאפוקי נמי מבית שמאי דאמרי במס' מנחות פ' כל המנחות [סג.] האומר הרי עלי מחבת ומרחשת יהא מונח עד שיבא אליהו ז"ל דמספק' ליה לבית שמאי אי על שם כלים נקראו כן או על שם מעשיהם נקראו אלמא האי מחבת לאו כלי הוא אלא מחבת הוא דקאמר ומרחשת נמי מין מרחשת. ושני כלים היו במקדש שהאחד נקרא מרחשת והאחד נקרא מחבת לא שיהו שמות עצמן ידועין כך אלא שהיו עושין בזה מנחה על עון מחבת ובזה מנחה הבאה על עון מרחשת וכך היו קוראין אותם זה כלי מרחשת וזה כלי מחבת על הזכרת המנחות היה אומר הילכך הא דאמרינן הרי עלי במרחשת לא ידעינן מאי קאמר דהאי גברא מנחת מרחשת לא קאמר דאילו אמר הכי ודאי מנחה העשויה במרחשת קאמר ולא ידעינן הי ניהו אי עון רחשושי הלב אי עון רחשי שפתים ולא ידעינן מאי אינון. האי גברא אי שכיב או אזיל לעלמא תהא מנחתו מונחת עד שיבא אליהו אלו הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אמרי דמרחשת ומחבת כלים ידועים הם במקדש ושמות הכלים כך היו. ומפקינן מהכא טעמא לבית הלל מדכתיב ואם מנחה על המחבת משמע כי הוא כלי ידוע. ובמנחת מרחשת כתיב ואם מנחת מרחשת קרבנך והוא לא הוה בריר לן אם כלי הוא או על שם מעשה הוא אלא דנפקא להו לבית הלל מקרא אחרינא דכתיב בפ' צו וכל נעשה במרחשת ומה תנור כלי אף מחבת ומרחשת כלים. ומחבת לא הוה צריך למילפה מתנור דהא הכא מגופיה נפקא לן אלא אגב מרחשת נקטיה:

והשתא דגמרינן דמחבת כלי ממילא ידעינן דכלי שרת הוא ולא מבעיא מחבת ומרחשת שצריכין להיות כלי שרת קדושים אלא אפילו ביוצא שלהן שהוא מקום לישתן ועריכתן צריכין להיות כלי שרת קדושים. והא מילתא נפקא לן במנחות בפ' שתי הלחם [צו.] שמקום לישתן ועריכתן צריכין להיות כלי שרת קדושים דכתיב ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את החטאת ואת האשם ואשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. והשתא חזינן בהדיא דמקום אפייתן קדוש הוה מדכתיב לבלתי הוציא אלמא קדושה ומיפסלא ביוצא אלא אפילו ללישתן ועריכתן נמי ילפינן מהאי קרא דצריכין להיות קדש דהא איתקש לחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעונין כלי שרת קודם בישולן בשחיטה וזריקה אף מנחה טעונה כלי שרת קודם לאפייתה דהיינו ביוצא שלהן ללישתן ועריכתן. ומשום הכי אמרינן במתני' דשתי הלחם [שם] דמנחות יש בהם מעשה כלי בפנים ואין בהם מעשה כלי בחוץ לומר שכל מעשיהם בפנים מה שאין כן בשתי הלחם ולחם הפנים דעריכתן ולישתן בחוץ ואפייתן בפנים. ועלה אמרינן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי ומפרש לה בסמוך:

פסקה ב

אמרו לו והלא בהדיא נאמרו חלות בלולות ואי אפשר לבוללן אלא סולת מפרש לה פ' ואלו מנחות [עה.] אי איפשר דקאמר ליה רבנן מאי היא אמ' רב שמואל בר רב יצחק רביעית שמן מתחלקת לכמה חלות אלא ודאי סלת נבללות דאי איפשר שעם המים ועם השמן היו יכולות ליבלל כלל. וקשיא לי דלמה ליה האי טעמא תיפוק לי דחלות תודה לא היה בהן פתיתה דהא כתיב אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס ואם נפרס לחמה פסול כדאמרי' במנחות בפ' התכלת [מו.] ואיכא למימר דאי לאו האי טעמא שלימות נמי נבללינהו בשמן אלא שאין בשמן ספק לבלילה זו מפני שהוא דבר מועט והן מרובות. ואיתא להאי מילתא כולה במנחות. מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעו חובה:

פסקה ד

קופל אחד לשנים ואחד לארבעה ומבדילן פי' ומפסיקן לגמרי מנחת כהנים קופל ואינו מפסיק לגמרי קופל שהרי כל המנחות נתרבו לפתיתה וכיון שהוקפלו קרובות הן לפתת ואינו מבדיל שהרי לא בהם קמיצה:

מנחת כהן משוח מקפלה מפרש במנחות פ' ואלו מנחות [עה:] מקפלה דהא כתיב בה מנחת פתים ואלו שאר מנחות כתיב בהו פתות אותה פתים דמשמע ארבעה ר' שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משוח לקיפול שנים:

פסקה ה

פתות אותה פתים מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה לרבנן לאיתויי נמי מנחת כהנים ומנחת גוים ומנחת נשים. לר' שמעון לאיתויי מנחת מאפה מנחת מרחשת דלא כתיבא בהו פתיתה:

פסקה ו

כל המנחות ליציקה פי' לאיתויי מנחת כהני' מנחת העומר מנחת נשים [ומנחת] נסכים. יכול אף מנחת מאפה ת"ל עליה. אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין דהא בחלות איירינן וחלות דכוותיהו ממעטינן אבל רקיקין לא נמעט מיציקה ת"ל הוא פריך במנחות [עה.] מאי תלמודא אימא להוציא מנחת כהנים אבל רקיקין ומנחת מאפה דישראל לא ממעטינן. ומתרץ אמר רבה איזה המנחה שצריכה שני מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה:

פסקה ז

מרחשת יש לה כסויי מחבת אין לה כסוי. פריך במנחות [סג.] מאי טעמא אי לימא משום דמרחשת איכא מרחשושי הלב וגרון שהוא מכוסה מבני אדם ומשום הכי יש לה כסוי. מחבת דאתיא על מחבואות הפה. כדאמרי אינשי נבח נבוחי דהוא עון מגולה ומשום הכי אין לה כסוי. ואימא איפכא וכו' כדאיתא התם. אלא גמרא הוה בידיה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין פי' שמתוך שהיתה עמוקה לא היה שורף השמן כל כך. מחבת צפה שלא היו דפנותיה גבוהים ומתוך כך מעשיה קשין פירוש נגובין מפני שהאור שורף את השמן שבה ובמנחות [שם] מפיק טעמא מדכתיב וכל נעשה במרחשת ועל מחבת במרחשת משמע בתוך שיש לה תוך ועל מחבת משמע שאין לה תוך:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה