ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דחובה · פרשה יג
פסקה א
והיה מיד מה יעשה והשיב כלומר ויהיה אשם בעיניו ולא יאחר הגזל בידו אלא ישיב מיד: אינו שב כלומר אם אינו בעין ישלם יכול יהא משיב בעין ועל כל זה ישלם דמים אחרים כעין תשלומי כפל ת"ל והשיב את הגזלה: העושק כלומר והשיב העושק. ת"ל אשר עשק שיכול משלם חומש ואשם על מה שעשק אביו ת"ל אשר עשק:
פסקה ג
יכול לא ישלם כל עיקר ת"ל או את הפקדון: מה ת"ל אשר הפקד סיים כאן את המדרש ולא השלימו מפני שכולו הולך על דרך הראשונים שדורש ריבוי האתים להשבת הקרן אפילו על גזל אביו: ואשר גזל ואשר עשק דורש למיעוט חומש ואשם מגזל אביו ועכשיו דורש כל זמן שעמו לא ישיבנו וכו' כלומר שאם רצה לשלם הגזל או הפקדון ויהיה הפקדון שלו אינו רשאי וכגון זה נקרא חמסן דיהיב דמי:
פסקה ה
עדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על גזל אביו בזמן שלא נשבע לא הוא ולא אביו: היא כדי נסבה שאפילו על גזל עצמו אם לא נשבע אינו משלם חומש ואשם: אבל נשבע הוא ולא אביו או אביו ולא הוא על אלו כולם הייתי אומר שלא ישלם חומש ואשם על גזל אביו אבל נשבע הוא ואביו מנין שלא ישלם ת"ל אשר גזל ואשר עשק ואשר הפקד אתו. ואשר מצא כלומר כל הני למה לי אי גלי בחד או בתרי מינייהו הוה ילפינן לאחריני שאינו משלם חומש ואשם ואשם על גזל אביו. אלא מדכתב רחמנא כל הני שמע מינה לאגמורי שאפילו נשבע הוא ואביו הואיל ולא גזל ולא עשק הוא אינו משלם חומש ואשם על גזל אביו:
פסקה ו
ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו אבל נשבע הוא ולא אביו או אביו ולא הוא וכו' ת"ל הגזלה העושק והפקדון והאבדה ישתלמו מכל מקום פי' מריבויא דקראי דבכולהו כתיב אתים דהא מרבינן מיניה להשבת פקדון על גזל אביו. ומדכתב כל הני שמע מינה לרבוי אפילו לא נשבע לא הוא ולא אביו: ומנין ליתן האמור למעלה כלמטה פי' על תשומת יד קאמרינן שלא החזירו הכתוב בכלל והשיב את הגזלה ומנין שיהא דינו כדין האחרים המוחזרים לכל דבר: ת"ל או מכל אשר ישבע עליו. עליו עד שיהא מתכוין לו פי' עד שיתכוין לכפור בפקדון פרט למי ששכח את הפקדון ונשבע לו עליו שזה אונס הוא. מכאן [אתה] אומר וכו':
פסקה ח
ישבע עליו לשקר ושלם ואין משלם אלא לאחר שבועה פי' על החומש קאמר שלא תאמר הרי החומש נוסף על הקרן ונותנו לבעלים יהא כקרן וישלם אותו לפני שבועה ולאחר שבועה ת"ל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו וחמישיתו ושלם אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל פי' אע"ג דאמרינן והשיב את הגזלה גזלה הוא משלם ואינו משיב אלמא אינו משלם כפל התם בזמן שהגזלה בעין שאינו משיב הגזלה ומשלם דמים אבל אם אין הגזלה בעין מנין שאינו משלם תשלומי כפל ת"ל אותו וכו' כולם שמעתא פשוטה והיא מוצעת בב"ק מרובה [סה] ובפ' הגוזל [קג]:
פסקה יב
לאשר הוא לו יתננו ולא יתן לשלוחו שיוליך לו כלומר שלא יוצא ידי השבון בכך לפי שאם נאנסו מידו עדיין הוא באחריותו ואנן בעינן שיביא גזלתו ואח"כ יביא אשמו שאם הביא אשמו עד שלא הביא גזלתו לא יצא ואם נתן את הגזל לשלוחו עדיין לא הביא גזלתו אלא אם כן נתן לשליח בית דין דכתיב יתננו וכן אם מת הגוזל יחזיר ליורשים:
פסקה יג
ביום אשמתו בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר פי' ביום אשמתו זהו יום הגזלה שאם כחש יתן ביום הגזלה כשעת הוצאה פי' מבית הבעלים דהיינו כשעה ששלח בה יד ואם נטענה אצלו או נתעברה אצלו אחר ששלח בה יד וגזזה וילדה הגזות והולדות שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזלה. ואם איתה באותה שעה מעוברת וגזזה משלם כאותה שעה והיינו ביום אשמתו ביום גזלתו בין לחסר בין ליתר לפי שהפקדון נחשב כגזלה משיתבענו בב"ד ויכפור בו ואעפ"י שלא שלח בו יד וכן אם שלח בו יד עד שלא תבעו אינו נעשה גזלן עד שיתבענו דכתיב ביום אשמתו: וכי דינא הוא דמחייב ליה אשמה פי' חיוב תשלומין. מ"מ אין הלכה כר' עקיבא דקיימא לן כב"ה דמשעה ששלח בו יד נעשה גזלן עליו וחייב באונסיו והיא שעת הגזלה לחסר וליתר והכי איתא בפרק המפקיד [מג:]: