אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרשה יב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרשה יב

פרק כ

פסקה ב

לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה כי ר' עקיבא מודה שאינו מביא מעילתו עד שיודע לו ויביא אשם ודאי והכי איתא בכריתות פ' דם שחיטה. והטעם אעפ"י שרבתה תורה באשם תלוי אם לא הוסיף על ענין ראשון לאשם רבתה ולא למעילה:

פסקה ג

ועשתה אחת לחייב על כל אחת ואחת. שאם בא לפניו ספק חלב דם נותר ופיגול וכו' פי' הא דקתני אינו חייב אלא אחת לא מפרשא הכא אלא לקמן מפרש לה בריש פרש' אחריתי לומר כשם שיש חלוקה בחטאת כך יש חלוקה באשם תלוי: והא דקאמר שאם בא לפניו ספק חלב דם וכו' אין זה פי' לחייב על כל אחת ואחת שהרי לא אכל אלא אחת ואינו יודע איזה הוא אלא הרי הוא מפרש והולך לענין חיוב אשם תלוי שהוא על שני עניינים לאפוקי מדרבי אליעזר ור' יהושע אליבא דר' יהודה כדאית' לקמן בסמוך שאם בא לפניו ספק חלב ודם ונותר ופיגול ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה אכל והוא בשאכל בחזקת היתר. אבל לבסוף נודע לו שאכל אחד מאלו האיסורים ולא ידע איזה מהם אכל לדעת ר' אליעזר חייב חטאת לדעת רבי יהודה ורבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי. ואלו להאי תנא מביא אשם תלוי כמי שיש לפניו חלב ושומן ואכל אחד מהם בחזקת היתר ואח"כ חזר לו הדבר בספק לומר שמא חלב אכל והאי ת"ק ר' שמעון הוא דהא דקאמר ר' שמעון אבל ספק עשה ספק [לא עשה] צא ובקש עליו מנין שמביא אשם תלוי קא בעי עלה בכריתות [יט:] מאי הוי עלה לר' שמעון וקא פסוק פשיטא מבריית' דלר' שמעון דא ודא אחת היא ובשתיהן מביא אשם תלוי כדקתני הכא ברישא דשמעתא: קשיא לי להאי פירושא דלקמן מפיק לה להא מילתא לחייב על כל אחת ואחת על מיני איסורין קאמר כגון ספק אכילת חלב וספק מלאכת ספק וספק אחותו וספק אכילת חלב או שומן שהם עניינים חילוקין שאם באו כולם לידי ספק מביא אשמות הרבה למיני איסורין אבל למין איסור אחד לא למדנו כגון חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד: וההיא ילפינן לקמן מעל שגגתו דאי מחד קרא הוה מוקימנא ליה למיני איסורין הרבה בלחוד. ולפי שיש מי שחולק באשם תלוי לומר שאין ידיעת ספק מחלקת אשמות כדאיתא לקמן להכי אצטריך למדרש כל הני ור' שמעון הוא דמיקל באשמות כדאיתא לקמן. ואיהו תני לה להא מילתא כדפירישית: עוד יש לפרש לחייב על כל אחת ואחת לומר שהוא מביא אשם על שני עניינים הללו בין שני עניינים שהם אסורים בין שהם איסור והיתר ואינו יודע איזה אכל כדמפרש ואזיל. ורבי שמעון היא ולאפוקי מדר' יהודה וזה הפי' יותר קרוב מכולן ואעפ"י שהוא נראה כמפליג:

פסקה ה

ולא ידע פרט להודע פי' בשלא נודע לו ידיעת ודאי אינו מביא אלא חטאת בלבד שלא תאמר שהחטאת נוספת בהודע אבל האשם בין בהודע בין בשלא הודע לכך אמר פרט להודע שהאשם כמו כן אינו אלא בלא הודע כדכתי' בקראי חטאת בהודע ואשם בלא ידע: יכול לא הודע של קלות ולא הודע בחמורות הכל בכלל פי' קלות כגון נבלה וכיוצא בה חייבי לאוין שאין זדונן כרת שאעפ"י שאינו מביא על לא הודע שלהן חטאת אבל על לא הודע שלהן יכול יביא אשם תלוי. הן בתמי' אם הודע שלהן פטרנו פי' שהרי לא מצינו שום קרבן בחייבי לאוין: או חלוף אם לא הודע שלהם חייבת אשם אינו דין שנחייב את הודע שלהם אשם כלומר מה שאמרנו למעלה בחטאת יחיד שאינה באה אלא על דבר שזדונו כרת דילפי לה מע"ז הני מילי בחטאת אבל אשם מביא בין בחייבי לאוין בין בחייבי כרת הואיל ויש לו קולא אף בלא הודע מביא אותו ואיזה הודע פטרנו הודע של חמורות שיצא לידון בחטאת פי' אם כי בלא הודע יביא אשם אם כן מהו זה שאמרנו עכשו ולא ידע פרט להודע הרי שפטרנו את הודע מאשם ועכשו נאמר הואיל ולא הודע שלהם מביאין אשם כל שכן הודע שלהם שיביא אשם ולכך אמרנו שלא פטרנו את הודע מן האשם אלא הודע של חמורות שיצא לידון בחטאת ולא באשם אבל על קלות בין הודע בין לא הודע יביא אשם:

פסקה ו

והד"ה כלומר היאך אתה יכול לומר כן שעל הקלות יביא שום קרבן בין על לא הודע בין על הודע: והד"ה שלא יביא כלל. ומה במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת וכו' מקוה שפטר את הקלות מאשם פי' שהרי לא נתפרש אשם ודאי אלא לדברים מיוחדים כגון אשם מעילות ואשם שפחה חרופה אינו דין שנתחייב וכו' פי' שכל חייבי לאוין בכלל אשר לא תעשינה הם וכל שכן להודע שלהם שהביא אשם כלומר עד שאתה עושה את הודע של קלות לפטור מפני שלא נתפרש אשם ודאי אלא לדברים מיוחדים ואתה רוצה ללמוד ממנו לא הודע בקל וחומר. אדרבה תעשה את לא הודע שלהן אב חייב הואיל ובכלל לא תעשינה הם ותלמוד ממנו הודע בחיוב מק"ו ויתחייב אשם בשניהם: דין אחר וכו'. על הדרך הראשון הוא מתפרש כלו ואין ביניהם כלום אלא שינוי הלשון בלבד והדין הראשון עדיפא ליה למילף קלות מקלות אעפ"י שהוא לא הודע מהודע אבל הדין השני עדיפא ליה למילף לא הודע מלא הודע אעפ"י שהוא קלות מחמורות ואשם מחטאת וזהו ההפרש אשר ביניהם לבד: ובמסקנא דמילתא אמרינן ואשם ואשם לגזירה שוה מה ואשם האמור בחטאת יחיד דבר שזדונו כרת וכו' דהא גמרי' לה מע"ז אף ואשם האמור כאן וכו' וממילא אמרינן אימעוט ספק מעילות מאשם תלוי דלא כר' עקיבא ור' טרפון:

פסקה ח

רבי יעקב אומר האוכל חלב מביא חטאת בסלע ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשתי סלעים: תמיה אני מפני מה החמירה תורה בספק חלב יותר מן הודאי שהודאי כפרתו בסלע והספק בשתי סלעים ועוד לענין הטובה כלום יש מעילה בספק מצוה יותר מן הודאי ולמה הזכיר העונש יותר מן הודאי. ואיפשר כי מפני החרטה וכח התשובה הוא כי היודע שחטא ודאי מאד הוא מצטער בנפשו ומתחרט על פשיעתו ומתודה על חטאו וכח התשובה גדול למחילתו ולהקל כפרתו אבל מי שחטא בספק אינו מצטער כל כך ואינו מתחרט ואין תשובתו חזקה ולפיכך החמיר בכפרתו ומזה הטעם עצמו הזכיר יתרון עונש הספק מן הודאי לומר בא וראה כמה הקל המקום מחטאו של זה מפני תשובתו ואם לחוטא ודאי הועילה התשובה להקל מחצה בכפרתו קל וחומר למי שעושה מצוה מדעתו שהיא מיקילה עליו מעונש עונותיו: ואם מי שיבא לידו ספק מצוה שמיקילה עליו מעונש עונותיו מפני שמדה טובה מרובה ממדת פורענות כדגמרי' ממרים במסכ' סוטה [יא]:

פסקה ט

צא וחשוב כמה פרוטות יש בשתי סלעים [קרוב] לאלפים במס' קידושין [יב.] מפרש שאינן אלא אלף וחמש מאות ושלשים ושש פרוטות אבל מפני שהן יותר מחצי האלף השני קורא אותם קרוב לאלפים:

פסקה יב

ר' אומר הרי הוא אומר ואשר יבא את רעהו ביער וכו' ונס אל אחת הערים האלה וחי קבע הכתוב נפש למי שיבא לידו ספק נפש פי' קבע כענין וקבע את קובעיהם נפש: והא דקתני ספק נפש שגגת נפש קאמר כלומר אם לא ינוס אל אחת הערים האלה ימות מפני שדמו מסור ביד הגואל ואעפ"י שאין בידו חטא זדון נפש אלא שגגת נפש. אם כן ענש הכתוב לזה מפני השגגה ק"ו וכו':

פסקה יג

ר' אליעזר בן עזריה אומר הרי היא אומר כי תקצור קצירך בשדך וכו' ושכחת וכו' למען יברכך ה' אלהיך קבע הכתוב ברכה זו לשון קביעות:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה