אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרק כ

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרק כ

פרשה יא

פסקה א

ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים נפקא לן מכל חלב לה' האמור בפרשת שלמים שהוא מיותר והוא לא נאמר אלא לאחר זריקת דמים והכי איתא בחולין [קיז.] ובכריתות [כג:]:

פסקה ה

יכול אפי' הקדיש תורים למזבח מועלין בביציהם ובמס' מעילה כשהקדישו קדושת הגוף לפי שהביצים אינם ראויין לקדושת הגוף. אבל הקדישו קדושת דמים למזבח דברים הראויין למזבח מועלין בביציהם שהרי אמרנו למעלה הקדיש למזבח דברים הראויין לבדק הבית מועלין בהם וההיא ודאי בשהקדישן קדושת דמים למזבח וכן כולם. והא דאמרי' שהמקדיש תורים למזבח קדושת הגוף אין מועלין בביציהן מתחזי לי דוקא כשהיו ביצים נגמרות במיעיהן בשעת הקדשן שאין קדושת הגוף חלה עליהם אבל לא היו נגמרות ואח"כ נגמרו וילדו זכר הוכשרו למזבח אגב אמם וחלה עליהם קדושת הגוף וכבר היו בני מעילה הילכך אפילו נולדו לאחר מכאן מועלין בהן שהן כטלה ונעשה איל:

פסקה ו

והביא אף לאחר יום הכפורים פי' לפי שלא מצינו באשם תלוי שיום הכפורים מכפר כפרתו כדאיתא בכריתות פ' בתרא [כה.]: יכול אף באשם כן לכך הוצרך לומר והביא אף לאחר יום הכפורים: לאשם שיהא הפרש מעות לשם אשם פי' ולא לשם חטאת ולא לשם קרבן אחר שאם הפרישן לשם קרבן אחר אינו רשאי לשרותן עוד לאשם אלא על ידי חלול מפני שהמעות גם כן נתפסין בקדושתן כמו הבהמה: ישלם אותו להקדש כלומר אם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם לבדק הבית. ואם מקדשי מזבח ישלם לקדשי מזבח ולאותו הקדש כדתניא במעילה פ' חטאת העוף [ט:]: הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כדאיתא התם: שיכול הואיל ואינו חייב משום מעילה וכו' דכתיב ונתן אותו לכהן ואין נתינה בפחות משוה פרוטה ומנין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם ואת חמישיתו פי' שלא יהא סבור כי החומש שהוא מוסיף אלא שהחומש והאשם שניהם מוספים ומובאין על עיקר התשלומין דהיינו קרן המעילה והחומש: והחומש חומש של קרן: פירוש אחר מנין שמשלם חומש ואשם על אלו כלומר שהתשלומין נעשו קדש גמור וכל מי שנהנה מהן משלם עליהם חומש ואשם כתחלת ההקדש ת"ל ישלם ואת חמישיתו יוסיף עליו. מלמד שאף על התשלומין מוסיף חומש ומביא אשם כדאמרי' לענין תרומה שהתשלומין נעשין קדש וכי אמרי' בעלמא על הקדש ראשון מוסיף חומש על הקדש שני אין מוסיף חומש התם דרך חלול אבל הכא בדרך מעילה שאם נהנה זה מן התשלומין מביא עליהם חומש ואשם. וזה הפי' נראה יותר מן הראשון מדקתני חומש ואשם על התשלומין האלו:

פסקה ח

יוסף שיהא הוא וחומשו חמשה פי' דכתיב חמישיתו יוסף עליו שהחומש יהא תוספת על הקרן. נמצא בארבעה משלם חומש ולא שנעשה מן הארבעה חמשה חלקים ויוסיף אחד מאותן החלקים: ונתן אותו לכהן האי לכהן דקאמר לא שיהיו תשלומין לכהן אלא משום דאיכא אשם בכלל הנתינה הזאת משום הכי כתב רחמנא ונתן אותו לכהן האשם נתינה ממש לכהן והתשלומין משלם אותם ליד הכהן והכהן משלם ליד הגזבר ומדכתב ונתן אותו משמע שיש לו דמים: פרט לחמש חטאות מתות שאין להם שום דמים שאם נהנה מהן אינו מביא קרבן מעילה ואינו מוסיף חומש. ואי קשיא לך הא דתנן במעילה [יח.] הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגם כשהיא מתה כיון שנהנה מעל הא מילתא מתרץ לה התם פרק א' [ב:] דהאי מעילה דקתני מדרבנן היא ומעילה דרבנן קרן וחומש משלם קרבן אינו מביא וכי גזור רבנן בחטאת כשרה שמתה דמחיים לא בדילי מינה הואיל ולכפרה אתיא אבל חטאות המתות כיון דפסולות נינהו מחיים נמי בדילי אינשי מינייהו ולא אתי לאתהנויי בהו משום הכי קרן הוא דמשלם מדרבנן אבל חומש לא והתשלומין הולכין לשירי לשכה והכי איתא בפ' ולד חטאת [יב:]: שיכול הואיל והמעילה באה לידי כהן פי' להשלימה ליד הגזבר ואם היא מקדשי מזבח הוא עצמו נעשה עליה גזבר ולוקח בה מאותו המין שמעל בו המועל: יכול לא יהא הכהן מועל במוקדשים תלמוד לומר והכהן וכו':

פסקה ט

מנין אתה אומר הביא מעילתו ולא הביא אשמו וכו' האי מעילתו דקתני הכא הוא הקרבן מדכתיב גבי איל האשם. ואשכחן נמי בגזל הגר כי האי גוונא קרן קרוי אשם דכתיב והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו: ומנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא ת"ל באיל האשם: כבר גירסא זו מהופכת מגירס' דבבא קמא פ' הגוזל קמא והתם אמרינן מנין שאם הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו שלא יצא. ולגירסא דהתם מעילתו היינו קרבן מעילה ואשמו הוא הקרן כעין האשם הכתוב במקרא. ולפי דעתי לישנא דספרא דוקא שבכל מקום הקרן קרוי מעילה כדאיתא בסמוך יביא מעילה וחומש: יכול אעפ"י שחשב ולא הביא כבר הזכרתי אותו למעלה בפ' נשיא:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה