אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרשה ו

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרשה ו

פרק ז

פסקה ג

הא דקתני שכן אינו מגלח על בהמה שהפריש אביו לנזירותו ומת אבל יצא במעות שהפריש אביו אפי' מן החמורה על הקלה וכו' בזמן שהן סתומין פי' שלא פירש אי זו לעולה ואי זו לחטאת וכל זמן שלא נפרשה החטאת סתומין נינהו ואם מת עד שלא הביא קרבנותיו אין מגלח נזירותו של עצמו על מנת שיגלח על מעות אביו אבל אם פירש דמי חטאת לחטאת ילכו לים המלח דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא. ויש מי שדורש מן הפסוק ופלוגתא היא בנזיר[כז:]:

פסקה ה

שכן אם הפריש בהמ' על חלב והביאה על דם הרי זה לא מעל ולא כפר אבל יצא במעות שהפריש מקלה לחמורה וכל שכן אם הפריש מעות על חלב והביא על דם הרי זה מעל וכפר מפרש לה בכריתות [כז:] הכי קאמר כיון דלא מצית למימר מעל לא מכפר (הילכך לא מצית למימר מעל לא מכפר) הילכך לא מצית משני אבל מעות כיון דאי משנה להו מעל ומייתי קרבן מעילה אימא בתחלה מעל. ולא מכפר הכי קאמר כיון דלא מצית מפיק לה לחולין לפי שאין בהמת קרבן יוצאה לחולין על ידי מעילה כלל והכי איתא במס' מעילה פרק הנהנה מן ההקדש [יח:]: והאי דקאמר דלא מצי מעל לפי שאין לשון מעילה אלא שינוי שהוא משנה מן הקודש לחול והכי איתא התם. אבל מעות כיון דמשני להו מחלב לדם ונפקי להו לחולין משעה שלקח הבהמה להביאה קרבן על הדם ואם הביאה על הדם כפר. אימא נמי בתחלה היה רשאי להביאה קרבן אחר שכבר לקחה לדם. לכך נאמר קרבנו על חטאתו בפרש' יחיד שאפי' בקרבן עצמו שהוא יקריבנו מחטא זה לחטא אחר אעפ"י שכבר נתחללה מקדושה ראשונה וחלה עליה קדושה שניה אינו רשאי להביאה בתחלה לשם דם אלא יחזור ויקדישנה לשם חלב. אי נמי תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה חטאת חלב:

פסקה ו

שעיר ולא שעירה עזים ולא חליפין פירוש לא חליפי כבש לפי שמצינו ביחיד שמביא כשבה או שעירה נשיא כמו כן יביא שעיר או כבש או אם ירצה יביא כשבה או שעירה ביחיד שלא בא הכתוב אלא לרבות לו מיני כפרה לכך הוצרך לומר שעיר ולא שעירה כבש ולא כבשה: והלא דין הוא ומה יחיד שלא שוה קרבנו לכל המצות לקרבנו ליום הכפורים כי כפרת ישראל ביום הכפורים בשעיר ובשאר מצות הוא כשבה או שעירה: קרבנו למצוה יחידית היא ע"ז שנאמרה פרשה בפני עצמה בסדר שלח לך ויש לה [קרבן] בפני עצמה והיא שעירה בלבד שוה קרבנו לקרבן שאר מצות אם ירצה המתכפר שהרי להביא בשאר מצות שוה וכו'. קרבנו לכל מצות פר: וקרבנו למצוה יחידית שעירה ביחיד דכתי' בזה נפש:

פסקה ט

ולא חלופה ולא תמירתה חילופה כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת ראשונה אחת מהן תקרב חטאת והשניה תמות לדעת ר' שמעון אבל לדעת חכמים אין חטאת מתה אלא שנמצאת אחר שנתכפרו הבעלים והכי איתא לפלוגתייהו בתמורה [טו:]: ור' יהודה פליג נמי אצבור ואמר דחטאת צבור מתה אחר שנתכפרו הבעלים: תמורתה זו תחת זו זו חליפי זו: ור' שמעון בחד גמירי להו ומשום הכי יליף להו מתמורה. והכי איתא בהוריות [ו:]:

פסקה י

למה יצא לקבעו למה יצא מעתה לקבוע לו מקום שאם לא נשחט בצפון יהא פסול:

פסקה יא

אתה אומר לכך יצא לקבעו בצפון או לא יצא אלא ללמד שזה טעון בצפון ואין אחר טעון צפון פי' דהא כתיב אותו: ומנין לרבות שאר חטאות ת"ל ביחיד בשעירה ושחט את החטאת וכו' לרבות כל החטאות שטעונה בצפון כלומר כבר גלה בזו כי אותו האמור בנשיא לא למעט שאר חטאות. אמור מעתה כי זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. תשחט כלל הוא לכל החטאות. ומפרש בזבחים בפ' איזהו מקומן [מח:] אלא אותו למה לי אותו טעון צפון ואין השוחט טעון צפון:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה