אור ברסלב
ראב"ד על ספרא ויקרא דבורא דחובה › פרק ז

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

ויקרא דבורא דחובה · פרק ז

פרשה ה

פסקה ג

א"ל ר"י וכי אין אתה אומר לי עמוד והתודה וכו' שכן מצינו בחטאת עולה ויורד דכתי' והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה וכן בפר ושעיר של יום הכפורים ובשעיר המשתלח שהוא מתודה ומהם נלמוד לכל קרבנו' שמכפרין שטעונין ודוי אי נמי מן הוא גופיה דכתי' ביה בשגגה ואשם ודרשי' ביה השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ואין תשובה בלי ודוי כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם [יב.]: ובכריתות פ"ג מפרש טעמא דר' יהודה משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש כלומר כפרת אדם טובה היא לו. הילכך על טובת עצמו מי נאמן להיישירו יותר ממנו ואם הוא אומר שאין הטובה הזאת ראויה [לו] מי יוכל להביאה עליו על כרחו: ואפשר דתרוייהו חד טעמא נינהו כי הודוי הוא כפרה שאין כפרה מועלת אלא בתשובה ובודוי ואם הוא אומר חטאתי ואינו רוצה להתודות הרי הוא אינו רוצה בכפרה זו ואם הוא אינו רוצה אין אנו יכולין להביא כפרה עליו כמו שאמרנו: רבי שמעון אומר יאמר מזיד אני והוא פטור הא דר' שמעון לאו בתורת מגו קא אתי לה אלא דוקא קאמר אם ירצה להפטר יאמר מזיד אני תדע דקאמר ליה רבי מאיר אם בתחלה אמר מזיד אני שומעין לו אבל אם אמר כל היום לא אכלתי ובאחרונה אמר מזיד אני אין שומעין לו ואם בתורת מגו קאמר ר' שמעון הרי בתחלה יכול לומר מזיד אני [ולמה] אין שומעין לו: אי נמי איכא למימר דר' שמעון מגו נמי קאמר דאפי' בתורת מגו נאמן. ור' מאיר מילתא באנפי נפשיה הוא דקאמר. (שמע מינה דבאמר מזיד אני קא מיירי:) הכי קאמר ליה לר' שמעון לא מבעיא בתורת מגו דלא מהימן דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן אפי' היכא דיכיל לתרוצי לדבוריה קמא אלא אפי' אמר נמי בפירוש מזיד אנא דאיכא דוכתא דלא מהימן כגון שהוגיעו מתחלה בהכחשה ולבסוף אמר מזיד אנא דמדקאמר הדר ביה בטעיתא שמע מינה דמעיקרא לאו בתורת הכי הוה אתי לה: ולא עוד דלר' מאיר אפי' דטעין טענה אחריתי בסוף העדות טפי דאפי' בדוכת' דסבירא ליה לר' מאיר מגו הני מילי היכא דקאי בטענה קמייתא אבל אי הדר וטעין טענה אחריתי לא אמרי' מגו דהשתא משמע דמעיקרא הכחשה הואי והיכא דלא הוה מתקן איהו לדיבוריה קמא אנן לא מתקנינן ליה הואיל וקא הדר ביה בטענתי' תדע דהכי הוא דקתני כיוצא בו אמר רבי מאיר אמרו לו נזיר אתה ואמר תנאי היה בלבי שומעין לו ואם היה וכו' הא דקתני נזיר אתה בין לענין טומאה קאמר שאם נטמא יביא קרבן טומאה בין לענין טהרה שיביא בסוף שלשים יום קרבן של נזיר. והאי דקתני תנאי היה בלבי כלומר ונשאלתי לחכם והתירני על דעת אותו התנאי כדאמרינן בענין שאלת החכם אדעתא דהכי מי נדרת ואמר איהו לא נשרי ליה דאי שלא על פי חכם קאמר מה יועיל לו תנאי שבלב והלא דברים שבלב אינן דברים אלא ש"מ על פי היתר חכם קאמר. ובכריתות פ"ג [יב:] גרסינן בהדיא אמר רב ששת ומודה ר' מאיר לחכמים בנזיר שאמרו לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי נאמן מגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזירותי ומאי לא נטמאתי דקאמר לא נטמאתי בנזירותי אלא בשאלה אלמא אמרינן מגו בנזיר והכא אמר ר' מאיר דלא מהימן לומר תנאי היה בלבי ונשאלתי לחכם על ידי התנאי. קשיין אהדדי אלא ש"מ דשאני היכא דקאי בטענתיה מהיכא דקא הדר ביה. אי מתקן ליה לטענתי' בפי' מהימן ואי לא לא מהימן דאמרי' ודאי חזרה הוא דמעיקרא יש הכחשה ולא נטמאתי כלל קאמר והשתא הוא דנקט טענתא אחריתי. ואי קשיא לך בכריתות אמאי מודה רבי מאיר בהאי מגו ולא קא מודה בחלבים ובמקדש ובטומאה. דהא אי בעי אמר מזיד הייתי ויכיל לתרוצי לדבוריה קמא דמצי אמר לא אכלתי שוגג אלא מזיד ולא עמדתי בטומאתי ואכלתי קדשים ולא טבלתי ואכלתי אפי' הכי פליג ר' מאיר ואמר דלא מהימן והכא אמאי מהימן בהאי מגו בשאלה. ונראה לי דהואיל ובידו לישאל עתה ולהפטר אפי' מטומאה ראשונה דהא קיימא לן דהחכם עוקר הנדר מעיקרו הילכך כל שבידו מהימן מיהו דוקא בדלא הדר ביה בטענתיה ואי הדר לטענתיה צריך לתקוני טענתיה בהדיא אבל אי לא מתקן לא מהימן:

פסקה ו

מה ת"ל בה מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו בבית וכו' לר' יהושע קאמר דהוא דריש ליה להאי בה: שאינו חייב עד שיודע לו חטאתו. אבל ר' אליעזר דקאמר פרט למתעסק דריש בה כדקאמר ר' יהודה לקמן ר' יהודה כר' אליעזר סבירא ליה שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה למחר וכתי' כל העושה בו מלאכה ודרשינן במכלתין בו ולא בו ובחברו:

פסקה ח

אמר ר"י [פוטר היה] ר' יהושע אף מאשם תלוי דכתיב ביה ידע ואשם פרט לזה שידע שחטא:

פסקה ט

ור' שמעון שזורי אומר לא נחלקו על דבר שהוא אשם אחד שהוא חייב פי' כגון שתי נרות דולקות או כבות ונתכוון לכבות זו או להדליק זו וכבה זו או הדליק זו ולא ידע אי זו מהן הדליק או כבה: על מה נחלקו על דבר שהוא משני שמות מפרש בכריתות [יט.] דאפי' בשחורות ולבנות ותאנים וענבים הוו שני שמות אמר ר' יהודה אפי' בדבר שהוא משם אחד:

פסקה י

תאנים וענבים לפניו וכו' זהו משני שמות ובכריתות [שם] שנינו אמר ר' יהודה אפי' נתכוון ללקט תאנים וליקט תאנים שחורות וליקט לבנות רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. הא דקתני התם אפי' אליבא דרבי אליעזר דאפי' בשני שמות חייב חטאת ור' יהושע פוטר. והאי דקתני הכא אף בדבר שהוא משם אחד אליבא דר' יהושע כדקאמר בהדיא: אם כן למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק. מפרש התם דכי האי גוונא נמי מתעסק הוא הואיל ומתכוון לזה ועשה את זה לפי שאינה מלאכת מחשבת שהרי לא חשיב לעשות כך אלא הכא במאי עסקינן כגון שנתכוון ללקט ענבים דשכח וסבור תאנים והלכה ידו על התאנים דר' אליעזר סבר הרי נעשת כוונתו ולא מתעסק הוא ור' יהושע סבר לא נעשת כוונתו והרי הוא כמתעסק והמתעסק בשבת פטור. ואי קשיא לן והא בין לאביי בין לרבא היכא דנתכוון לחתיכה דאיסורא אע"ג דלא עבד מאי דמתכוון חייב דעד כאן לא פליגי אלא היכא דנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי מחייב הואיל ומתכוון לחתיכה בעולם ורבא פוטר הואיל ולא קא מתכוין לחתיכא דאיסורא אע"ג דמיחלף ליה חייב. ואיכא למימר התם דליכא חלוף כגון שראה צנון בקרקע והיה סבור שהוא תלוש וחתך ממנו ונמצא שהוא מחובר אביי מחייב הואיל וקא מכוין לחתיכה בעולם ובאותו צנון עצמו. ורבא פוטר הואיל והיה סבור שהוא תלוש אבל אם היה יודע שהוא מחובר אלא היה סבור שהוא ארוך ונמצא קצר או מתוק ונמצא מר הואיל ולחתיכה דאיסורא ובצנון אחד היתה כוונתו ומעשיו חייב ואי קשיא לן היכי אמר ר' יהודה הכא שתי נשיו נדות או שתי אחיות עמו בבית נתכוון לבא על זו ובא על זו ר' יהושע פוטר דומיא דתאנים וענבים דפטר משום דמתעסק שלא בבקשתו כדאמרי' לעיל. והא קיימא לן [שם ע"ב] המתעסק בחלבים ובעריות חייב שהרי נהנה המתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. ונראה לי דהא דקתני נדות ואחיות ביני תאנים לאו משום מתעסק קתני להו דר' יהושע דפוטר לאו משום מתעסק פטר להו אלא שבא על אחת מהן ולא ידע בסוף על איזו מהן בא: והא דקתני נתכוון לזו שמא בא על זו קאמר דהוו להו תרי קולי שהרי יש כאן ספק שינוי בקשתו ויש כאן ספק ידיעה. ולהודיעך כחו דר' אליעזר קאמר דאפי' בתרי קולי קא מחייב. ורבי יהושע דפטר משום ספק ידיעה קא פטר דבעינן בה עד שיודע לו חטאתו ולר' אליעזר הא בה פרט למתעסק: ותאנים וענבים קא אוקימנא לעיל כגון שהלך ללקט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעינא. והלכה ידו על הענבים דר' אליעזר סבר הרי נעשת כוונתו ואינו מתעסק:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה