ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דחובה · פרק יט
פסקה ג
שהקטר חלבים ואברים כל הלילה וכו': ואיברי התמידין והמוספין היה יכול להשהותם עד מוצאי שבת ומקטירן אעפ"י כן היה מקטירן בשבת:
פסקה ה
מה סולת האמורה להלן חטים פי' במילואים תלמוד לומר כי כחטאת היא כלומר מה חטאת בהמה אינה נפסלת בלבונה:
פסקה ו
או אינו מדבר אלא בשני כהנים ת"ל וכו' בגופה של מנחה הכתוב מדבר פי' אלו אמר לאישים שמן ולא יתן לבונה הייתי אומר בשני כהנים שלא יתן אחד שמן ואחד נותן בה לבונה לפי שנאמר במנחת נדבה ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. והביא אל בני אהרן הכהנים ודרשינן התם אל בני אהרן ואפילו הם רבואות כלומר שכולם צריכין להתעסק בה זה ביציקה וזה בבלילה וזה בנתינת הלבונה וזה בתנופה וזה בהגשה וזה בקמיצה ומתן כלי זה בהולכה וזה בהקטרה וזה בלקיטת הלבונה ובהקטרה כל מה שיכולין להתעסק במלאכותיה יתעסקו משום ברב עם הדרת מלך וכדי שלא יהא קרבן מנחה נבזה בעיניהם. אבל במנחת חוטא שמא הקפיד הכתוב על מלאכותיה שלא יתעסקו בה שני כהנים כדי שלא יהא קרבנו מהודר דהא כתיב כי חטאת היא. אבל מ"מ כהן אחד יתן את שניהם. ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר שעל עצמה הקפיד הכתוב שלא יהא בה שמן ולבונה: פירוש אחר או אינו מדבר אלא בשני כהנים כלומר אפילו על הכהן הקומץ את המנחה לא יתן עליו כהן אחר שמן ולא לבונה ת"ל עליה ואי בכהן על גבי כהן הקפיד הכתוב היה לו לומר הא לא הקפיד אלא על גופה:
פסקה ז
או אינו מדבר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי כלומר הרי למדנו שלא הקפיד בכהן על גבי כהן אבל שמא בכלים הקפיד שלא יתן כלי שיש בו שמן ולבונה על גבי כלי שיש בו מנחת חוטא עובר בלאו שהרי עליה הוא ולא עליו ת"ל עליה משמע בגופה ממש אבל בכלי על גבי כלי לא קפיד:
פסקה ח
הא מנחת כהן [גדול] אינה חטאת טעונה לבונה פי' מנחת חביתין. ובמנחות פרק בתרא [קח.] גרסינן הכי היא קרויה חטאת ואין מנחת כהן גדול קרויה חטאת. ואי קשיא לך מאי שנא כהן גדול דמרבינן ללבונה ומאי שנא למנחת נסכים דלא מרבינן שהרי אף היא אינה קרויה חטאת ובפ' מנחת העומר נדרוש דרשינן ושמת עליה לבונה ולא על מנחת כהן לבונה אבל מנחת נסכים טעונה לבונה ממיעוט' דכי חטאת היא כדדרשינן הכא. איכא למימר משום דמנחת נסכים טעונה לבונה הויא מנחת צבור כמותה ומנחת צבור דכוותה קא ממעט: ואי נמי מנחת כהן גדול הויא מנחת יחיד דכוותה ועשרון. אבל מנחת נסכים היא בצבור ואתיא טפי מעשרון הילכך מנחה דכוותה קא ממעט ואע"ג דבדוכתא אחרינא דמילת' דדמיא לחבירתה מרבה למהוי כוותה ומילתא דלא דמיא ממעטינן הני מילי היכא דמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. אי נמי היכא דאתיא חדא מילתא מבנין אב ובעי לאיתויי מילתא אחריתי ואיכא מיעוטא דממעט אמרינן שדי מיעוטא לההיא מילתא דלא דמיא לאב דילה לגמרי ומייתינן בבנין אב לההיא מלתא דדמיא לה. אבל הכא תרויהו מיעוטי נינהו. חטאת היא מיעוטא. ושמת עליה לבונה מיעוטא הילכך כל חד וחד קא ממעט מאי דדמי ליה כדאמרינן בשבועות (כא:) מסתברא קאי בלהבא ממעט להבא קאי [בלהבא] ממעט לשעבר:
פסקה ט
על אשי ה' חטאת היא שיהא מקטיר לשם אישים ושיהא מתכוין לשם חטא. כבר פירשתי דוגמתו בפ' עולת נדבה: חטאת שיהו מעשיה לשם חטאת פי' דרשינן לשם חטא לשם חטאת: ומדכתב ליה בתר הקטרה שמע מינה שכל מעשיה בעינן לשם חטאת בין בקמיצה בין במתן כלי בין בהולכה בין בהקטרה: פרט לשקמצה שלא לשמה שאם קמצה שלא לשמה פסולה. והוא הדין (לסוך) [לכולן] שאם עשאן שלא לשמה פסולה שהרי אחר הקטרה כתוב היא ומשמע נמי שכל מעשיה כמו כן יש עיכובא לשמה והכי איתא במנחות פרק א' [ב.]:
פסקה י
על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה מה ת"ל שיכול בחמורין שבהן יהא כבשה או שעירה וכו' לפי שיש שם שלש קרבנות ויש כאן שלש מצות שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש: יכול לכל מצוה ומצוה קרבנה והקרבן החמור למצוה החמורה והיינו כשבה למטמא מקדש וקרבן הקל למצוה הקלה והיינו עוף לשמיעת הקול שיש בו עון כחישת העדות: והקל שבקלים ביטוי שפתים לעשירית האיפה לכך נאמר לאחת מאלה כלומר לכל אחת מאלה יהיו כל הקרבנות:
פסקה יא
והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודת מנחה של כהן שלו אם הוא כהן חוטא מנחתו ועבודה היא בידו והכי קאמר והיתה מנחת כהן חוטא לכהן חוטא ומזיד שהרי שמיעת הקול מביא קרבן על זדון שבועה: או אינו אלא להתיר עשירית האיפה של כהן חוטא שיהיו שיריה נאכלין כמנחת ישראל ומה אני מקיים וכו' ת"ל לכהן כמנחה כלומר מנחת חובתו כמנחת נדבתו: ר' שמעון אומר וכו' מפרש במנחות [עד.] וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה והכי קאמר כמנחה הכתובה למעלה ולמאי הלכתא לקמיצה שתהא מנחת כהנים נקמצת והקומץ קרב מעצמו. יכול שיהו שירים נאכלין כמנחת ישראל ת"ל לכהן כמנחה ולא לאישים כמנחה כלומר לעבודת הכהן תהיה זו כמנחת ישראל אבל להקטרת האישים אינה כמנחת ישראל: