ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דחובה · פרק יח
פסקה א
יש לו שה ואין לו צרכיו פי' הוצאות הדרך אין לו כדי להעלותו לירושלם ולהביאו ת"ל די שה שהיה יכול לומר אם לא הגיע ידו לשה:
פסקה ב
מה מצורע מביא אחר פי' שהוא בעשירות מביא חטאת ועולה מן הצאן חוץ מן האשם ובדלות מביא שתי תורים לחטאת אבל אינו מביא עולה תחתיה שהתור שהביא לעולה תחת עולת בהמה היה בא. אף זה הואיל והעשיר מביא אחד וכו' ת"ל שתי תורים וכו':
פסקה ג
שאם הפריש חטאתו וכו' ת"ל אחד לחטאת פי' על והביא כלומר אחד מביאין ואין שנים מביאין. אותו למעוטי יורשים. אבל בעולה דכתיב בה ואחד משמע ואחד ואחד והביא משום דאחד קרא יתירא הוא דריש ליה הכי דהוה מצי למיכתב והביא שתי תורים לחטאת ולעולה: ד"א מה ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה שיכול הואיל ושניהם באים תחת חטאת יהו שניהם חטאת וכו' לא ידענא מאי קא דריש שאם כתב לחטאת ולעולה היכי מצינן למימר שיביא שניהן חטאת או שניהם עולה. ואיפשר דלעכב קאמר דאלו כתב לחטאת ולעולה לכתחלה ודאי בעינן חטאת ועולת ואי עביד לתרוייהו חטאת יצא ולא בעי לאיתויי עולה לכך נאמר אחד ואחד לקבען בחטאת ועולה: ואיידי דאמרינן חד חטאת ולא שנים חטאת אמרינן נמי אחד עולה ולא שנים עולה ואע"ג דלא צריכא ליה שהרי אין כאן כפרה בלא חטאת בדלות כמו שאין בעשירות:
פסקה ד
אחד לחטאת ואחד לעולה והביא שיפרישם הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת הואיל ועיקר עשייתן ביד כהן ובלא הפרשת כהן אי איפשר: ובפרשת זבים וזבות כתיב ועשה אותם הכהן את האחד חטאת ואת האחת עולה ודרשינן התם מלמד שמפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה ומנין שאם הפרישם הוא יהא הפרש ת"ל אחת לעולה ואחד לחטאת והביא וזהו שאמר כאן שיפרישם הכהן כלומר הרי למדנו ממקום אחר שמפרישם הכהן וכן בדין הואיל ועשייתן ביד כהן: ומנין שאם הפרישם הוא יהא הפרש ת"ל וכו' ובמסכת יומא [מא.] ובכריתות [כח.] גרסי' אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן פי' בלקיחת בעלים בשעה שמקדיש אותם יכול לומר זה חטאת וזה עולה שאם לא אמר בשעת לקיחה אינו יכול שוב להפרישם עד שעת הקרבה שיפרישם הכהן ואמרינן התם מאי טעמא דרב חסדא דכתיב בה ביולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הרי לקיחת בעלים אמור וכתיב ועשה אותם הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה הרי עשיית כהן הילכך הא דאמרינן הכא שאם הפרישם הוא יהא הפרש בשעת לקיחה קאמר: וקשיא לרב חסדא עיכובא בשעת לקיחה מנא ליה איכא למימר מדכתיב בזב ובזבה וביום השמיני יקח לו שתי תורים או שני בני יונה ובא לפני ה' ונתנם אל הכהן ועשה אותם הכהן וכו' וכן בזבה:
פסקה ו
בין חטאת העוף עם עולת בהמה פירוש ביולדת:
פסקה ז
מול הרואה את העורף פי' בצד העורף ולמטה ממנו והעורף כנגד הפנים וכו' כדאיתא במסכת חולין פרק א' [יט:]:
פסקה ח
והזה מדם החטאת מעצמה של חטאת כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה: ובזבחים [סד:] גרסינן מדם החטאת מגופה של חטאת יש מפרשים מגופה של חטאת מדם הגוף כלומר דם הגוף מעכב בהזאה שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה אלא דם הגוף יזה ודם הראש יתמצה דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האיברים הוא והכי איתא בזבחים פ' קדשי קדשים. כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה בראש לאו לעיכובא אלא לפי ששניהם מחוברים אי אפשר שלא יזה משניהם. ויש מפרשים (מעצמה) [מגופה] של חטאת לומר שאינו מזה באצבע אלא מזה מגוף החטאת על המזבח כיצד אוחז וכו': יש לדקדק אחר זה הפירוש הרבה וכתבתי בקונדריס אחר בפי' קינין: על קיר התחתון ולא על קיר העליון פירוש למטה מן הסקרא ולא למעלה: קיר ששיירי הדם מתמצין מאליהן אל היסוד מדלא כתיב תמצה אלא ימצה משמע מאליו מתמצה מן הקיר אל היסוד וזהו קיר התחתון ואע"ג דשירים אחריני צריכין אצטבא כדכתיב לעיל בפרשת נשיא שירים בעוף שני רחמנא אמר והנשאר בדם ימצה מאליו משמע כלומר הוא ממצה אותם אל הקיר והן יורדין מאליהן ליסוד: ודרשינן נמי הכי על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה משמע מקום הזאה הוא מקום המיצוי אלא שזה בהתזה וזה במצוי אלמא הזאת חטאת העוף למטה והכי איתא בזבחים פרק קדשי הקדשים [סד:]:
פסקה י
ואת השני יעשה עולה כמשפט עולת בהמה וכו' ובמסכת חולין [כא.] דמייתי לה כמשפט חטאת בהמה גרסינן לה התם וכן עיקר: דהא דילפינן עולת העוף מהקרבן בהמה לומר שאינה באה אלא מן החולין. בחטאת הוא דכתב רחמנא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו הוא ולא משל צבור ולא משל מעשר והכי מפרש לה במנחות פרק התודה [פג.]. ועולת בהמה דאינה באה אלא מן החולין מחטאת גמרינן לה במנחות מזאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו'. וא"ת מה ענין עולה אצל חטאת בהמה ואיזה ענין יש לחטאת בהמה כאן איפשר לומר דחטאת כשבה האמורה למעלה שזו באה תחתיה בחטאת קאי: או יכול כמשפט חטאת העוף וכו' מדלא קאמר והקריב וכיון דעולת העוף נדבה שניא מחטאת העוף הם הכי עולת חובה שניא מחטאת: ובמסכת חולין פרכינן אהא תיפוק לי מומלק והקטיר כדאמרינן בסיפא דברייתא והתם משני לה להא מילתא דאי לאו והקריבו הוה אמינא ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה וכו' כדאיתא התם: ר' אלעזר בר' שמעון אומר כמשפט חטאת העוף ממצה מזה ומזה וכו' ופרכינן מאי קאמר ומתרץ לה מה חטאת העוף כשהוא אוחז הראש (הראש) שאינו מבדיל ממש אלא מולק בו רוב שנים ומוצה ותרויהו לישני חד טעמא נינהו וכי היכי דמתרץ לה להאי בריית' הכי מתרצינן לה להאיך: מה חטאת מזה ומזה ומזה בחבור אף עולת העוף וכו'. ואי קשיא לך הא דגרסינן בזבחים [סה:] אמר ר' אלעזר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ומאי לא יבדיל אינו צריך להבדיל כלומר שאינו צריך לנהוג בו כעולת העוף והכא אמרינן מה חטאת העוף בחבור אף עולת העוף בחבור אלמא חטאת העוף צריך להבדיל: איכא למימר הא דידיה הא דרביה דהא אמר שמעתי: אי נמי הכי קאמר מה חטאת העוף מזה אם ירצה אף עולת העוף אוחז בראש ובגוף ומוצה אם ירצה. אע"ג דכתיב ומלק והקטיר: