ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דחובה · פרק ט
פסקה א
באצבעו ולקח שיקבל בימין וכו' פי' דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וכו' וכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו (על) [אלא] ימין דילפינן לה ממצורע דכתיב ביה וטבל הכהן את אצבעו הימנית: ולקח הכהן המשיח מדם הפר וכו' וטבל אצבעו בדם וכו' ואמרינן לעיל דגמרי' לקיחה לקיחה מויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה להלן בכלי אף כאן בכלי והאי ולקח נמי קבלה הוא דאי לקיחת אצבע מבעי ליה למימר וטבל כדכתיב לעיל: וקסבר האי תנא מקרא נדרש לפניו ולאחריו דהאי באצבעו דמשמע לן ימין קאי אלקיחה שלפניו דהיינו קבלה וקאי נמי אנתינה שלאחריו ובעינן ימין לתרויהו ור' שמעון סבר מקרא נדרש לאחריו אבל לא לפניו הילכך נתינה בעיא ימין אבל לקיחה לא בעיא ימין והיינו דקאמר ר' שמעון וכי נאמרה יד בקבלה על אצבע והכי איתא בפי' בזבחים [כד:]:
פסקה ב
ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של העולה או אינו אלא מזבחה של עולה יהיה יסוד וכו' כבר פירשתיה בפ' משוח:
פסקה ג
אינו נותן אלא על היסוד הסמוך לו וזהו יסוד דרומי מפני שהכבש בדרום:
פסקה ה
ושלא יכפר בשנים כאחת. יש מפרשים שלא יבאו שני חטאות בשותפות היכא דודאי חטאו שניהם. ויש מפרשים שלא יקח שני דמים משני חטאות בבת אחת ויתן מתנה אחת מזו ומתנה אחת מזו עד שישלים את המתנות לשניהם אלא ישלים כל המתנות של זו ואח"כ יתן של זו. והענין הזה אינו אסור אלא בכהן אחד אבל בשני כהנים אין בכך כלום. ויש מפרשים שלא יערב דמים בדמים אפי' חטאת בחטאות ואם נתערבו שיתן כל המתנות לשם זה ויחזור ויתן לשם זה. ודבר זה אינו שאם נתערבו דם חטאת בחטאת נותן ארבע לשם שניהם ויוצא והכי איתא במתני' בזבחים פ' כל הזבחים [פ:]: וכן הדין דהיכי מצי יהיב קמאי לחד מינייהו והא קא יהיב מדם חטאתו של זה על זה ואינו רשאי לעשות כן: ועוד דמתנות האחרונות הוו להו שירים המעורבים בהם והם דמים התחתונים שנתערבו בעליונים ולדעת רבנן ישפכו לאמה אלא אי איכא לפרושי הכי לכתחלה הוא דאיכא לפרושי שלא יערב דמים בדמים: ונסלח אין משיירין לו ליום הכפורים שלא נאמר חטאת תולה ויום הכפורים ממרק אלא החטאת ממרקת: או יכול אעפ"י שישב לו ולא הביא תהא לו סליחה ביום הכפורים. ולקמן בפרשת מעילות איתא בלישנא אחרינא. או יכול אעפ"י שחשב ולא הביא וכו' כלומר שחשב להביא קרבן ולא הביא. וכמדומה אני שהוא תיקון הסופרים מן הדעת: ולפי דעתי הלשון הראשון הכתוב בכאן יותר נכון דמהיכא תיתי שמפני המחשבה יכופר לו אלא ודאי על ידי יום הכפורים כדפרישית: