ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
ויקרא דבורא דחובה · פרק ח
פסקה א
או אינו מביא אלא כיוצא בזה כלומר אהני ריבויא ואהני מיעוטא אהני ריבויא לרבות כל שהוא דומיא דשעיר נשיא ואותו למעוטי מי שאינו כיוצא בו: ואת מה אני מרבה שעירת ע"ז וכו' כשהוא אומר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת פי' בפ' צו את אהרן. קשיא לי והלא הריבוי האחד שאנו מרבים ממנו שאר חטאות הרי הוא בחטאת יחיד גבי שעירה והיאך אני מרבה אלא שעיר ע"ז דומיא דשעיר נשיא שהוא זכר. והגירס' הנכונה כך היא לפי דעתי בתחלה אמר כשהוא אומר ושחט את החטאת לרבות חטאת ע"ז שהיא חטאת מכפרת וכל אותה הפסקא: שעירי ראשי חדשים ושעירי הרגלים וכו' ואח"כ כשהוא אומר תשחט לרבות מטמא ואחר כך יאמר תשחט לרבות מטמא מקדש. ובענין הזה יבא בטוב לפי שאינו מרבה אלא כיוצא בו דשעיר נשיא דהיינו שעירי ע"ז דצבור שהן דומין לו לגמרי אלא מדכתיב בשעירת יחיד ושחט את החטאת שהוא לשון רבוי. והרי כבר ריבינו חטאת שהיא נקבה דומיא דשעירת יחיד והיינו חטאת ע"ז שהיא שעירה כמותה או שעיר יום הכפורים שאינו חלוק משעיר נשיא אלא בדבר אחד שאינו בא על חטא ידוע שהוא מכפר על טומאת מקדש וקדשיו כשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כדאיתא בשבועות [ב: עי"ש]. וכיון שריבינו דבר שהוא חסר משעיר נשיא דבר אחד ושעירת ע"ז ושעיר יום הכפורים שניהם אינם חסרים אלא דבר אע"פ כי אותו דבר אינו שוה לשניהם מ"מ שקול הוא ויבאו שניהם: ואח"כ יאמר וכשהוא אומר תשחט כלומר כי זאת תורת החטאת ריבוי גדול לכמה חטאות הלכך יש לנו לרבות אפי' דברים שהם רחוקים משעיר נשיא והם שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים שאינן באין על חטא ידוע: או פרים הנשרפים פי' פר העלם דבר של צבור ופר משיח הבאים בהוראה אעפ"י שאלו הפרים דבר אחד ואלו חסרים דבר אחד לפי שאלו מן הצאן ועיקר הכפרה הם הדמיונים הגדולים שבכולם. וכשהוא אומר תשחט לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חסרת שני דברים שאינה באה זכר ושאינה קבועה שהרי היא בעולה ויורד:
פסקה ב
אם חטאת נזיר וכו' שהיא מכפרת על שציער עצמו מן היין:
פסקה ג
וכשהוא אומר תשחט לרבות חטאת המצורע שאינה אלא מכפרת פירוש אפי' שאינה דומה לשעיר נשיא אלא לכפרה בלבד אנו מרבים אותה מזאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. תורה אחת לכל החטאות. מיהו חטאת מצורע הרי היא דומה לשעיר נשיא שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן אלא שאין דבר תלוי אלא באשם חטאת וכל חטאת אי אפשר לה בלא כפרה:
פסקה ד
ואחר שריבינו כל החטאות אע"פ שאין דומין לשעיר נשיא אלא בכפרה בלבד אותו לא בא למעט כלום ולא יצא שעיר נשיא לפרט בו כדי למעט מן החטאת אלא כדי לקבעו בצפון לעכב וכדאמרן כי אותו בא למעט השוחט שאינו טעון צפון אבל המקבל את הדם טעון צפון:
פסקה ה
יכול אף זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהא פסול אבל שאר חטאות מנין שיהו פסולות ת"ל ושחט את החטאת במקום העולה פי' בשעירת יחיד כתיב ושחט אותה לחטאת במקום אשר ישחט את העולה. בנין אב לכל חטאות והכי איתא בזבחים פרק איזהו מקומן [מח:] כך היא הגירס' המסודרת לפי דעתי: ואפשר כמו כן להעמיד הגירס' הכתובה מדוחק אעפ"י שהריבוי כתוב בשעירת יחיד ושהמיעוט כתוב בשעיר נשיא והוא זכר. ואפשר שמיעט כל מי שדומה לו לגמרי והריבוי לא ריבה אלא שהוא דומה לו ותפש תחלה שעירי ראשי חדשים ושעירי הרגלים תשחט מפני שהם זכרים כשעיר והם קרובים יותר משעירת ע"ז שהיא נקבה. ואחר כך תפש שעירת ע"ז והביא עמה שעיר של יום הכפורים עם שעירי הרגלים אעפ"י שאינו דומה להם לגמרי מפני שלא היה מוצא בן זוג לפרים הנשרפין או לשעירת ע"ז והתנא הזה תפש לו סדר זוגות חוץ מן האחרון שלא לקח לו בן זוג ושעירי ראשי חדשים ושעירי הרגלים אחרים שהן מוספין: ואם יאמר האומר פר של יום הכפורים למה לא הוזכר בכאן כלל והיה יכול ליתן אותו בן זוג לפרים הנשרפין: תשובתו כי אינו דומה לפרים שהם אינם מופלגים משעיר נשיא אלא בדבר אחד שאינן מן הצאן בלבד אבל פר יום הכפורים מופלג ממנו בשני דברים שאינו מן הצאן ואינו בא על חטא ידוע ולכך לא הוזכר עמהם. וא"ת היה לו לחברו עם מטמא מקדש וחטאת נזיר שהם מופלגים ממנו בשני דברים הרי אמרנו כי התנא סדר זוגות תפס ולא יותר. ועוד כי פר יום הכפורים נכנס בכלל פרים הנשרפין שהרי אמרנו למעלה ועשה לפר זה פר יום הכפורים כאשר עשה לפר פר כהן משוח אלמא בחד גוונא נינהו. ואם זה נתרבה גם זה נתרבה: ואם ישאל השואל היאך דנין בנין אב מכאן והלא שלש כתובין הבאין כאחד נינהו שעיר נשיא ושעירת יחיד וכבשת יחיד: אזאת תורת החטאת דבפ' צו קא סמיך שהוא כלל לכל החטאות וכיון דאשכחן למצוה בכולהו לעכב נמי ילפינן מהנך: ואצטריך הא דנשיא משום דבעי למכתב מיעוטא. ואצטריך למכתב הא דשעירת יחיד לגלויי על מיעוטא דכתיב גבי נשיא דלאו למעוטי שאר חטאות אתא ולגופיה אצטריך: ואצטריך הא דכבשת יחיד לעכב על כל חטאות שבתורה. וא"ת אותה דכתיב בכבשת יחיד למעוטי מאי איכא למימר כיון דאמרינן דאותו דכתיב גבי נשיא להכי אתא כי היכי דתדוק מינה אין השוחט טעון צפון אלא המקבל טעון צפון לעכב הכא נמי: