אור ברסלב
ראב"ד על ספרא בחוקתי › פרשה ה

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

בחוקתי · פרשה ה

פרק יא

פסקה א

אילו אמר בכור לא יקדיש אדם שהוא בכור הקדשות פי' אילו אמר הכתוב אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש ולא כתב אותו הייתי אומר כי על בכור אדם קא מיירי שלא יקדיש שום הקדש לה'. והא דקאמר בסוף הפסוק אם שור אם שה לה' הוא. השתא קא מיירי בבכור בהמה ואיידי דאיירי ברישא דקרא בבכור אדם איירי נמי בבכור בהמה מה דינו. ת"ל אותו משמע כי על בכור הבהמה קא מיירי שלא יקדיש אדם אותו פירוש שלא ישנה אותו לקדושה אחרת אבל על בכור אדם לא דבר אלא שהוא רשאי להקדיש הקדשות כשאר כל אדם: ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת"ל בבהמה וכו' פי' עדיין לא למדנו מכאן שאינו מדבר בבכור אדם ושמא כך אמר הכתוב אך בכור אשר יבוכר לה' והיינו בכור אדם שהוא לה' שצריך לפדות עצמו מן הכהן: לא יקדיש איש אותו בכור הבהמה. והיינו סופיה דקרא דכתיב אם שור אם שה לה' הוא. ואין בכור האדם רשאי להקדישו לקדושה אחרת אבל שאר כל האדם יקדישוהו לקדושה אחרת. ת"ל בבהמה בבהמה ולא באדם: ואיכא נסחא אחריתי דכתיב בה הכי. ועדיין אני אומר בכור לא יקדיש אבל מקדיש הוא אחרים ת"ל וכו' פירו' עדיין אני אומר שלא דבר תחלת פסוק זה אלא בבכור אדם ועל בכור אדם הזהיר שלא יקדיש את בכור הבהמה לקדושה אחרת. אבל מ"מ שאר הקדשות האמורין בפרש' למעלה ולמטה הוא מקדיש. ואגב ארחיה אשמועי' שלא דבר אלא בבכור אדם פשוט לא יקדיש שום הקדש: וכן פירוש הנסחא הזאת השנית עדיין אני אומר בכור אדם לא יקדיש בכור בהמה אבל מקדיש הוא הקדשות אחרים. מכלל דאדם פשוט אפי' שאר הקדשות לא יקדיש ת"ל וכו'.

פסקה ד

יכול לא יקדישנו הקדש עלוי פירוש הקדש בדק הבית וצריך לפדותו מיד הגזבר כדי טובת הנאה שבו. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו כלומר כמה יתן ישראל אחר לבעל הבכור הזה בשביל שיתננו לבן בתו כהן או לבן אחותו כהן והיינו טובת הנאה לבעלים דאמרינן בכל מקום שבא ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זה ותן הבכורות שלך לבן בתי כהן ואותה טובת הנאה שיש לו עליו יכול הוא להתפיסו לבדק הבית: הקדש עלוי חל על הכל מפ' בתמורה [לא:] אפי' בנסורת ובשיפויין ובעלין הנושרין שהוא הנביה והוא מלשון תנובה וכן במס' עירובין [עט.] ניב של תבן שתי חצרות. אבל גזברים שלקחו את העצים למזבח אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה והכי איתא במעילה [יד.]: יכול לא יקדישם הקדש עילוי וכו' פי' בשאר קדשים נמי יכול להתפיסן לקדשי בדק הבית ואם נדר הוא נותן את דמיו ואם נדבה נותן את טובתה כיצד אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו חייב פירו' שור זה אם מת או נגנב אינו חייב באחריותו ואע"פי כן יפדה אדם אותו כרצונו מיד הגזבר בדמים מועטים כדי שיקריבנו עולה ואע"פי שאינו חייב בה: ר' עקיבא אומר מנין שלא יקדיש אדם את הבכור וכו' פירוש ר' ישמעאל ור' עקיבא פליגי במצוה להקדיש את הבכור בקדושתו דר' עקיבא מפיק להאי קרא דר' ישמעאל דכתיב הזכר תקדיש לומר אע"פי שהבכור קדוש מאליו מצוה להקדישו לשם. ור' ישמעאל מפיק להאי קרא דר' עקיבא דכתיב אך בכור למעוטי שאר ולדות בקדשים שאף בבטן אינו יכול להקדישם לקדושה אחרת משום דקא סבר ולדות ממעי אמן הן הן קדושים אבל בכור ודאי עד שלא יצא לאויר העולם חולין גמור הוא ויכול להקדישו לכל קדושה שירצה כדאמרן לעיל. והכי איתא בתמורה [כה.]ומאי דנפקא להו לרבי ישמעאל ור' עקיבא על שאר קדשים שיכול להתפיסן לבדק הבית מאך לרבי עקיבא. ומבקרך ומצאנך לר' ישמעאל נפקא להו ולרבנן מכל חרם קדש קדשים הוא לה' כדאיתא לקמן בערכין. ורבנן מפקי להנך קראי דר' ישמעאל ורבי עקיבא כדמפרש לעיל למצוה להקדיש את הבכור ולמעוטי שאר ולדות קדשים כדאמרן:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה