ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
בחוקתי · פרק יא
פסקה א
מה קדש האמור להלן אינו יוצא אלא בפדיון וכו' כלומר אין הכהנים זכין בה אלא אם כן גאלה אחר או יתנו הם את דמיה ויכנסו לתוכה:
פסקה ו
שלא ישהא שאפילו מרגלית קלום לקלום אין לה וכו' פי' אם הקדיש מרגלית אחת יפדה אותה מיד כפי מה שהיא שוה בשעתה ובמקומה ולא נמתין שמא יבא כאן אדם חשוב ויקנה אותה ביותר. קלום אדם בן חורין:
פסקה ז
אין בערכין פחות מסלע פי' להשיג יד קאמר שאם העריך עצמו ואין בידו אלא סלע נותנו לגזבר ופטור ואפילו העשיר לאחר מיכן אבל אם לא נתן לו סלע שלם ואח"כ העשיר חייב ליתן כל ערכו. לפי שנאמר ופדה בערכך משמע בכל דבר אפי' בעבדים ושטרות וקרקעות ת"ל וכו' אם כן למה נאמר בשקל פרט לעבדים ושטרות וקרקעות אבל בדבר המיטלטל לקמן הוא מפרש ובלבד שיהא נישום בכסף כדאיתא לקמן וכאן קצר דבריו:
פסקה ח
עשרים גרה ללמדך כמה תהא הסלע. ומנין שאם רצה לרבות ירבה ת"ל יהיה אם רצה לפחות שלא יפחת ת"ל הוא פי' בפרשת ויקח קרח בענין מתנות כהונה כתיב עשרים גרה הוא. כהויתו יהא שלא יפחת. ולענין מוסיפין על המטבעות קאמר שהן רשאין להוסיף על השקל אבל אין רשאין לפחות ממנו ואם הוסיפו עליו כמו שהיו נותנין חמשים סלעים בזרע חומר שעורים וחמש סלעים לפדיון הבן כך הם נותנין עתה לאחר התוספת. וכן בכל מקום שיהו זקוקין ליתן שקל הקדש ואם פחתו ממנו חייב ליתן לחשבון הראשון: