אור ברסלב
ראב"ד על ספרא בחוקתי › פרק י

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

בחוקתי · פרק י

פרשה ד

פסקה א

כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום הבעלים אומרי' בעשרי' וכל אדם בעשרי' הבעלים קודמין. אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחד הבעלים נותנין עשרים ושש שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה. ומזה הפסוק למדנו כל זה שהרי מכאן למדנו שהפודה הקדש חבירו מוסיף חומש הילכך הבעלי' קודמין שהן מוסיפין כדכתיב בסמוך. ועוד למדנו מזה שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה דכתי' כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום ולא כאשר יעריך אותו האחר על עצמו אמר אחד הרי היא שלי בעשרים וחמשה סלעים נותנין שלשים הבעלים מוקי לה בערכין [כז:] כגון שאומרים בעלים בעשרים ופרוטה צריך ליתן חמש ועשרים סלעים ופרוטה הילכך כי אמר אחד הרי היא שלי בעשרי' וחמש' כופין הבעלים לפדות מפני שאמרו תחלה יותר ממה שאמר זה. ופרוטה וחומשא יתירתא לא קתני במתני' משום דלא חשיבא אבל אם לא אמר תחלה אלא עשרים סלעים אינו חייב ליתן אלא חמש ועשרים סלעים הקרן והחומש ואם בא אחר [ואמר] הרי היא שלי בחמשה ועשרים אין כופין את הבעלים לפדות משום דאמר יבא זה במקומי ויפדה והכי איתא בערכין. אמר אחד הרי היא שלי בששה ועשרים אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן חשבון שלשים ואחד דינר הבעלים קודמין ומפ' לה בערכין הכי אם רצו הבעלים מעיקרא ליתן לחשבון המגיע לשלשים ואחד דינר כגון דאמור עשרים ואחד סלעים פי' כי עשרים ואחד יעלו עד החומש שלהם ששה ועשרים דינר וחמש סלעים שזה מוסיף עליו הרי ל"א דינר אם כך אמרו מתחלה הבעלים קודמין בעל כרחן שהוא אומר יותר מן האחר ואם לאו אומר לו הגעתך פי' ואם לא אמרו הבעלים מתחלה כדי שיעלו לזה החשבון שאמרנו אלא לשלשים בלבד כגון שלא אמר אלא עשרים סלעים שיעלו לכ"ה אומר לו לזה האחר הגעתך על כרחך אתה תפדה אותה כי אתה אמרת יותר מן הבעלים סלע אחד ואין מניחין אותו לחזור מעלויו של הקדש כמו שאמרנו למעלה אבל הבעלים אין כופין דאמר לאו אתה גברא בהדי קאי ויותר ממני כמו שפירשתי למעלה:

פסקה ב

אם נתן הכסף הרי היא שלו פירו' שאין קונין מן הקדש אלא בכסף:

פסקה ג

לפי זרע חומר שעורים ולא לפי גידוליו כלומר יפדה בחמשים. סלעים שיוכל לזרוע בה חומר שעורים. ולא נאמר שיפדה בהן שדה שיוצאין בה חומר שעורים כי זה דבר מועט הוא: בפרדסות סביטאי. מקום חשיב לפרדסות הוא והוא בארץ ישראל וכך שמעתי מפי ר' עמרם ש"ץ:

פסקה ד

מנין שאין אדם רשאי להקדיש שדהו משנת היובל וכו' מפרש בערכין [כד.] שיהא אדם חס על נכסיו לפי שעכשיו יהיה צריך לפדותו חמשים סלעים שלמים וחומש שלהם:

פסקה ה

בערכך יקום נותן תשע וארבעים סלעים וכו' (סלעים). פונדיון זה מה טיבו קלבון לפרוטרוט פי' קלבון לכל סלע וסלע יעלה לכולם פונדיון ולא מיבעיא מי שהקדיש שדהו שתים ושלש שנים לפני היובל שנותן סלע ופונדיון לשנה אלא אפילו אם הקדישה שנותן חמשים סלעים שלמים מוסיף עליהם פונדיון לקלבון בין ששוקל אחד אחד בין ששוקל כולם כאחד וקא דריש לה מהאי קרא בערך שנה בשנה כן יקום אפי' משנת היובל: וקשיא לי הא דתנן במשנת שקלים כמה היא קלבון מעה כסף כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה דהיינו פונדיון. ואם לחצי כסף ניתן פונדיון לקלבון לקלבון חמשים סלעים היאך לא יתן אלא פונדיון:

פסקה ו

ת"ל שדהו פירוש דכיון שהן מעשרה טפחים הרי היא נראית כשדה אחת דהנהו נגאני דארעא שדרי דארעא מיקרו:

פסקה ז

מנין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים מפרש בערכין [כד.] שאין מקדישין ליגאל בגרוע פחות משתי שנים ואם הקדיש פודה אותו חמשי' סלעים כאילו הקדיש משנת היובל הילכך לא יקדיש כך שיהא אדם חס על נכסיו. ולא גואלין אחר היובל פחות משנה מפרש לה התם ולא גואלין בגרוע פחות משנה שאם חסר מן היובל שלם חצי שנה יפדה אותו חמשים סלעים שלימים כאילו היה כל היובל שלם לפניו לפי שאין מחשבין חדשים להקדש כדמפ' ואזיל בסמוך אבל הקדש מחשב חדשים לקמיה מפיק לה מקרא דאמרי':

פסקה י

ומנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים שנה יעשה ת"ל וכו' מפרש לה בערכין דאי אקדשה בפלגו דארבעין ותמני לא מיגרע ולא מידי פי' שהרי אמרנו שאין גואלין בגרוע פחות משתי שנים לפני היובל והרי זה פחות משתי שנים לפני היובל הקדיש שלא נשאר מן היובל אלא שנה ומחצה והרי ההקדש מחשב עמו החדשי' שפחתו משתי שנים. אבל הוא אינו מחשב חדשים להקדש אע"פי שיצאה חצי שנה נותן כשנה שלימה כדאמרן: עד שנת היובל שלא יכנס לה כלום פי' לא נאמ' מדרש זה בכאן אלא ללמד על הענין שאמרנו. שאין מקדישין ליגאל בגרוע בפחות משתי השנים לפני היובל וקאמר הכא שאלו השתי שנים שאמרנו אין היובל בכללם אלא השנים הנותרות עד שנת היובל בכלל אי נמי לענין הפדיון כלומר עד מתי יכולין הבעלים לפדותו עד שנת היובל אבל משיכנס היובל כלום שוב אינו יכול לפדותו ואמרי' לקמן אינו יכול לפדות כדי שתהא שלו אבל פודה אותה כאיש אחר שלקחה מיד הגזבר בשוויה לכשיגיע יובל תהא יוצאה מידו לכהנים:

פסקה יב

לאחר ולא לבנו. כלומר שאם גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה