ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
בהר · פרשה ד
פסקה א
כגון (הצטורא המונה והצפרי) [קצרה הישנה של צפורי] וקרא של גוש חלב כלו' אלו היו ערי מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וגמלא בגליל וגדור בעבר הירדן. וחדיד ואונו וירושלם ביהודה מפ' בערכין [לב.] גמלא שבגליל לאפוקי שאר ארצות. גדוד בעבר הירדן לאפוקי שאר ארצות דהנהו שאר ארצות לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ואותם שהיו בארץ בנימין ולא הוקפו מהיכן הם לפי שלא היו כמותם יש כשמותם בשאר ארצות. וירושלם ביהודה היינו טעמא דאצטריך ליה לפרושי שמותייהו דתרי ירושלם הוה והכי איתא בערכין. אי נמי משום דתנינן בעזרא בני גזם עולי גולה בנאוה והקיפוה חומה. לפיכך הוצרכו לומר ירושלם ביהודה מוקפת חומה מימות יהושוע בן נון היתה. וא"ת והלא עולי גולה בנאוה והקיפוה לא לגמרי אלא פרוצה היתה והשלימוה וחזקו את החומה ובנאוה יותר גבוהה והיינו דכתיב בעזרא בנו וחזקו ר"ל הגביהו אותם שבנו מצאוה פרוצה לגמרי עד הקרקע. ואותן שחזקו לא מצאוה פרוצה לגמרי אלא חומה נופלת וחזקוה והגביהוה: ונ"ל כי כל היסודות היו קיימות שלא מצינו בנין יסוד. אמר ר' ישמעאל למה בנו את אלו אלא שכבשום כשעלו מן הגולה. ומפרש בערכין מצאום וקדשום פי' מצאום בחומתן וקדשום מיד אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ כלומר ערים מוקפות חומה הרבה היו בארץ אלא שבטלו קדושתן משבטלה הארץ פי' משחרבה. וגם אלו כשבנאום היו צריכות לקדש כמו שאמרנו ולא בנאום אלא מפני שמצאום בנויות בחומתן. קסבר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא:
פסקה ב
ימים תהיה גאולתו ר' אומר אומר אני אין ימים פחות משנים פי' משני ימים כלומר שעד שני ימים יש לו רשות לגאול על שנתו: ואני מצאתי פי' אחר נכון שאין היכול לגאלו ביום שמכרו לו עד שיעמוד שני ימים ביד הלוקח. וכן מוכיח בפ' בתר' בערכין [לא.] דקתני התם המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש ואמרי' בגמ' מתני' דלא כר' משמע אליבא דר' אין גואל מיד:
פסקה ג
בני שנה לראשון ולא בני שנה לאחרון דכתיב עד מלאת לו שאם מלאה שנה משעת מכירתו של מוכר עד עכשיו כבר הלכה לה מן המוכר הראשון ופליגי בערכין [לא.] למי הבית חלוט ללוקח ראשון או ללוקח שני ר' אלעזר אמר ללוקח שני הוא נחלט ומהאי טעמא דאמרי' מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו:
פסקה ה
וקם הבית אין לי אלא בית בתי בדים וכו' ת"ל אשר בעיר יכול אף השדות ת"ל בית דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אין אלא בית בתי בדים והשדות מנין ת"ל אשר בעיר. וקא פריך בערכין [לב:] לר' מאיר בית למעוטי מאי ומתרץ חולסית ומצולה איכא בינייהו פי' הנך שדות דפליגי בהו ר' מאיר ור' יהודה לאו שדה זרע נינהו דהנהו דברי הכל לאו כבית נינהו ובית משמע למעוטי הנהו שדות אלא אשדה חולסים ומצולה פליגי פי' שדה שחופרין בו ומוציאין ממנו חול ושדה שיש בה מצולות מים ודגים גדלין בהם דר' מאיר מדמי להו לבתים מפני שיש בהן חפירות עמוקות. ור' יהודה מדמי להו לשאר שדות:
פסקה ז
אשר לא חומה אעפ"י שאין לו עכשיו אם היה לו וכו' פי' לא כתיב וקרי לו קסבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא:
פסקה ט
לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל יצא הקדש שאין לו דורות פי' להדיוט בית נחלט שאינו יכול לגאלו מזה אחר שנת היובל ומיד הקדש יכול לפדותו אפי' אחר כמה שנים כל זמן שלא נגאל מן ההקדש אבל אם בא אחר וגאלו מן ההקדש נותנין לי מנה להדיוט כאילו קנאו מן הבעלים ואם לא גאלוהו הבעלים בתוך שנה הבית לבעלים חלוט לפודה מן ההקדש והכי איתא בערכין ומפיק טעמ' מדכתי' לקונה אותו משמע אפי' מידי הקדש לפי שנאמר שנים תקנה: