אור ברסלב
ראב"ד על ספרא בהר › פרק ה

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

בהר · פרק ה

פרק ד

פסקה א

מנין שאין אדם רשאי למכור שדהו ולהביא אפונדתו וליקח לו בית וליקח לו בהמה וכלים אלא אם כן העני ואין לו במה יחיה: ת"ל כי ימוך. והאי בהמה דקתני היא בהמה לרכוב עליה קאמר דומיא דכלים ובית שהם להנאת עצמו אבל שוורים לחרוש בהן מותר מההוא מעשה דגיטין פ' הניזקין [נב.]: אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו פי' דכתיב אך כל חרם אשר יחרים איש לה' מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו ודרשינן התם מאדם ולא כל אדם וכו' יכול אם החרים את כולן יהו מוחרמין ת"ל אך: ואם לגבוה אפילו דעבד נמי לאו כלום הוא ק"ו להדיוט שאם בזבז ומכר לא עשה כלום. ויש מפרשי' שאם בזבז ומכר להדיוט מה שעשה עשוי שהרי לא מעט בו הכתוב כדרך שמיעט בהקדשות. וא"ת ק"ו איכא למיפרך מה להקדשות שכן אינן חוזרין אצלו ביובל אלא אורח ארעא קמ"ל שלא יהא אדם מפקיר נכסיו אפי' לצדקה ויהא מצמצם למזונותיו ק"ו מהקדש ואגב גררא איירי בה הכא לפי שהמוכר שדהו למזונות ענין בזבוז והפקר מזונות הוא. והכי מוצא מילתא במס' חולין [פד.] דלענין צמצום מזונותיו קאמר דשמעי' ליה לר' אלעזר בן עזריה מילתא כי האי גוונא כדאיתא התם:

פסקה ג

וחשב את שני ממכרו שנים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים ומנין אם רצה לעשות עמו חדשים שנה שיעשה ת"ל וחשב מכל מקום פירוש בא לומר הכתוב שיד המוכר על העליונה שאם מכרה לו חמש שנים לפני היובל ואכלה שתי שנים ומחצה ובא הגואל לפדותה אינו נותן לו אלא דמי השתי שנים שנשארו שלימות עד היובל אבל אותם ששה חדשים היתרים לא יחשב ולא יתן לו בשבילם יותר. ואם יש מקום שיהיה לו הנאה למוכר אם יחשב החדשים ויצרף אותם לחשבון שנה הרשות בידו לחשוב ולצרף כגון אם מכרה לו בחצי השנה בפרס הפסח ואכלה שתי שנים מקוטעות חצי הראשונה וחצי האחרונה ואמצעית שלימה יחשוב המוכר החדשים הראשונים והאחרונים ויעשה אותם שנה והרי אכלה שתי שנים ואם רצה לגאול את שדהו הרשות בידו. ואילו לא חשבנו חדשים המפוזרים לשנה לא היה מותר לגאול בפחות משתי שנים: והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו. מנין אתה אומר מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים וכו' ת"ל אשר מכר לו. מכרה לראשון במאתים וכו' תלמוד לומר לאיש לאיש שבתוכה דברי ר' ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים מנין שאיני מחשב אלא במנה ת"ל והשיב את העודף העודף שבידו כלומר מה שנשתייר בידו מן הדמים שלקח ממנו אבל לא מה שנשתייר בדמי הקרקע שאם מכרה לו חמש שנים קודם היובל במאה דנרין הרי כ' דינרין לשנה וכיון שלקחה זה השביחה ועמדה על מאתים הרי ארבעים דינרין לשנה אכלה ג' שנים ובא המוכר לפדותה אם היינו מחשבין בקרקע כמה שהוא שוה עתה היה נותן לו שמונים דינרין לב' שנים לפי חשבון שמכרו ואם הכסיפה ביד הקונה מחשב עמו לפי מה שהיא שוה עכשיו והיינו העודף שנשתייר בקרקע כלומר מה ששוה קרקעו עכשיו בין לר' בין לר' דוסתאי לא משמע קראי לקולא למוכר אלא האי דקא דרשינן להו לקולא למוכר משום דילפינן גאולה גאולה מעבד עברי דהתם בהדיא כתיב דלקולא אזלינן גבי עבד כדכתיב ואם עוד רבות בשנים. ואם מעט נשאר בשנים וכו' כדאיתא בערכין [ל.] ובקידושין [כ:]. ובערכין פריך מאי איכא בין לר' לר' דוסתאי דתרויהו בהשביחה והכסיפה לקולא למוכר אזלי ומה לי באדם אחד מה לי בשני בני אדם. ומשני איכא בינייהו דאייקור וזול ואייקור פי' שמכרה לראשון במאתים דהיינו אייקר והכסיפה ומכרה ראשון לשני במנה והשביחה ביד השני ועמדה על מאתים לר' דקא מפליג בגברי הרי האיש שבתוכה קנה אותה במנה ואע"ג דהשביחה בידו הרי הוא כלוקח ראשון שאילו מכרה ללוקח ראשון במנה והשביחה בידו במאתים לא היה מחשב אלא בדמים שמכרה לו דרחמנא אזיל גבי מוכר הם הכי חזינן ללוקח שני כאילו לקחה מיד הבעלים ועמו הוא מחשב משעת הזול שלקחה ולא משעת היוקר שהוא עכשיו אבל לר' דוסתאי דלא דריש לאיש ולא מפליג בגברי אלא בעודף שבידו או בעודף שבקרקע הכא ליכא לאפלוגי מידי דעודף שבידו או בעודף שבקרקע שוים הן הילכך מחשב בהדיה מאתים: ושב אל אחוזתו בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר פי' ולא בשני מוכרים שיחזור למוכר האמצעי אלא למוכר הראשון יחזור שהוא בעל אחוזה:

פסקה ה

ואם לא מצאה ידו די השיב לו מה ת"ל פי' דהא כתיב עליה והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו ודרשי' ליה ידו יד עצמו שלא ילוה ויגאול. ומצא שלא ימכור ברחוק וכו' כדי גאולתו שלא יגאל לחצאין: וא"כ למה ליה למכתב זמנא אחרינא הוה ליה למכתב ואם לא והיה ממכרו ביד הקונה אותו. אלא אם אינו ענין לבעל השדה תנהו ענין לגואל שיגאל בסדר הזה אם לא מצא שלא ימכור ברחוק וכו' ידו שלא ילוה די השיב שאינו גואל לחצאין:

פסקה ז

עד שנת היובל שלא יכנס היובל כלום כלומר עד שנת ביובל ולא היובל בכלל לומר שהיובל מוציא בתחלתו שאלו לא היה מוציא עד סופו הרי היה ממכרו ביד הקונה אותו כל שנת היובל והתורה אמרה עד שנת היובל ולא עד בכלל: והא מילתא מוקים לה בערכין [כח:] כר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה דאמר מראש השנה חייל יובל. נמצאת אומר שדות וכספים משמיטין ביובל שהיובל מוציא בתחלתו פי' אע"פ שאמר למעלה שהשביעית משמטת כספים והיובל משמט שדות מ"מ שניהם נשמטין ביום אחד ובשעה אחת בערב היובל שהוא סוף שביעית. בסוף שעה אחרונה סמוך לחשכה הכספים נשמטין בשביל השביעית והשדות נשמטין בשביל היובל שהרי אמרנו שלא יכנס ליובל כלום: ויצא ביובל אעפ"י שהקדישו הלוקח: ושב לאחוזתו לרבות האשה פי' לכל מה שאמור בענין לגאולת קרובים ולכל הדינין שאמר לא יגאל וכו' ואע"פי שהקדישו הלוקח לומר שכל דיני האשה שוין לאיש:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה