אור ברסלב
ראב"ד על ספרא בהר › פרק ד

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

בהר · פרק ד

פרשה ג

פסקה ב

ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על מקחו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח מפני שגונב דעתו שהוא סבור שיש בדעתו לקנותו והוא אינו אלא מתלוצץ בו והרי הוא כסך שמן מפך ריקן מפני שהוא גונב דעת חבירו שזה סבור שמכבדו ואינו אלא מתלוצץ בו ובתוספת' מפר' מפני שמשביח דעתו של מוכר. ודומה שבא על הפי' הזה שפירשנו שמשביח את דעתו על דבר חנם וליצנות וגניבות דעת:

פסקה ד

שיהא אדם אוכל הרבה ושבע כלומר יהיו לכם פירות הרבה ותוכלו לאכל מהן הרבה עד שתשבעו. אף היא אינה סימן ברכה שלא ישבע אדם עד שיאכל: ולא אכילה גסה פי' אכילה גסה אינה לשבע אלא פשטידי"ו בלע"ז: וישבתם לבטח עליה לא מפחדים עליה ולא גולים קשיא לי הא דרשינן ליה לעיל ולמה לי למכתב זימנא אחריתי. ואיכא למימר דקמאי אבטחינהו שלא יגלו ממנה לחוצה לה. ובתרא אבטחינהו דאפי' ממקום למקום לא יגלו בתוכה לא מפני פחד ולא מפני בצורת. ויש מפרשי' בהך בתרא דהכי קאמר עליה אתם יושבים לבטח אבל משתגלו לא תשבו בטח:

פסקה ו

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית אין לי בששית וכו' ת"ל בשנה הששית בשנה קרא יתירא הוא לומר שבכל שנה תהיה ברכה שיספיקו פירותיה משנה לחברתה. (וזרעתם) אלא שבששית צריכה ברכה יתירה שתספיק לשלש שנים כדכתיב ועשת את התבואה לשלש השנים לששית פי' למקצת הששית מן הפסח שהוא זמן קצירה ואילך ולמוצאי שביעית עד הפסח שיקצורו נמצאו הללו שלש שנים אינם אלא שתים חצי הששית ושביעית וחצי שמינית. ד"א לשלש השנים לשביעית וליובל ולמוצאי יובל הרי אלו שתי שנים ומחצה שביעית ויובל הסמוך לה וחצי מוצאי יובל והכל לפי צורך הזמן אבל הששית כולה משל חמשית היא נזונת כדאמרן שהן מספיקות משנה לחברתה:

פסקה ז

וזרעתם את השנה השמינית זו שמינית שלאחר שמיטה ובא עכשיו להוסיף על הברכ' שאמר למעלה שיאכל מן התבואה של ששית שביעית ושמינית שהיא מוצאי שביעית ושמא לא תספיק לו אלא לאכילה אבל לא לזרוע ממנה לכך נאמר וזרעתם את השנה השמינית כלומר תספיק לכם לאכילה ולזריעה של שמינית. כשהוא אומר את השנה זו תשיעית שלאחר שמטה ברכה זו צריכה להיות בסוף שמטה אחרונה שביובל שאינם יכולים לזרוע עד התשיעית שהיא מוצאי יובל. ואכלתם מן התבואה ישן ולא סרמגטון פי' בלא רקבון שלא תטלנה רקיבות כשהייתה דהא כתיב ואכלתם ממנה. עד התשיעית עד התשיעית שלאחר שמינית שאחר שמטה פירוש גם זה המקרא בא להוסיף עוד על הברכה הראשונה שאמר למעלה שתספיק תבואה של ששית לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית פי' דהיינו שמינית. ועוד בא להם ברכה שתספיק להם גם לתשיעית עד ועד בכלל והצורך מפני שיזרעו מן החדש' בתשיעית שאם תקצר נפשם בה. כשהוא אומר עד השנה התשיעית זו עשירית שאחר תשיעית שאחר יובל שאחר שמטה דהיינו בסוף שמטה אחרונה שביובל עד ועד בכלל ומפני הצורך שפירשנו שהן צריכין לזרוע בעשירית מתבואת התשיעית עד בא תבואתה תאכלו ישן שהיא י"א לזית פי' אעשירית קאי כלומר עד בא תבואת העשירית תאכלו ישן וזית שנחבט בעשירית אינו נגמר עד אחד עשר וברכה זו אינה מן הצורך אלא כל ברכותיה של עשירית שוות לזרעי' ולכל פירות האילן כמו שימצאו זרעים של ששית זרעים של עשירית כך ימצאו כל פירות האילן של ששית פירות של עשירית וכל פירות של עשירית אינן נגמרין עד אחת עשר והיינו לזית:

פסקה ח

אתם עמדי דיו לעבד שיהא כרבו כשהיא שלי הרי היא שלכם פירוש הבטיחם אם יגלו ממנה הוא יצא עמהם. והא דקאמר כשהיא וכו' תיקון מלה הוא היה לו לומר כשהיא שלכם הרי שלי:

פסקה ט

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו יכול בעבדים וכו' שיוכל המוכר לגאול ממכרו מיד הקונה לשתי שנים כדרך שגואל בשדה אחוזה ת"ל וכו' לרבות בתים ועבד עברי במס' קדושין [כא.] מפ' לה וכו' כדאיתא התם:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה