ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
בהר · פרק ו
פסקה ד
יכול אף בלוים כן פי' בשדה אחוזה אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים:
פסקה ו
תקנה אף לוי מלוי גואל פי' גואל לעולם: בשדה אחוזה גואל מיד וגואל לעולם וכן בבתי ערי חומה וכן בהקדש אם הקדיש שדהו ולא גאלו ומכרו גזבר לאחר ופגע בו היובל ביד הפודה אינו יוצא לכהנים ביובל אלא חוזר ללוי בלא דמים כדכתי' גאולת עולם תהיה ללוים כדדרשי' ליה לעיל גבי ישראל הם הכי לוי הבא לגאול מיד לוי חברו כך הוא דינו. פשוט של מקרא כך שאמר למעלה מזה גאולת עולם תהיה ללוים וסמיך ליה ואשר יגאל מן הלוים כלומר וכן דינו אם יגאל לוי מלוי: ומה שאמרת על לוי שהקדיש שדהו וגאלו אחר מיד הקדש כשיגיע יובל אז יחזור ללוי בלא דמים לא מצאתי אותו בפי' לא כאן ולא בערכין ולא עוד אלא שיש מקום לבעל הדין לחלוק כדכתי' גאולת עולם תהיה ללוים דעליה קא דריש להך דרשא וכיון דכתיב גאולת עולם היכי מצינן למימר דהדרא ביה בלא דמים ושמא נותן דמים ותחזור לו שדהו דהיינו גאולת עולם. אלא שלמדתי דבר זה מבתי החצרים לישראל שיש להם כח יפה אפי' לישראל בבתי ערי הלוים כדאמרינן לעיל. וקא חזינן בהו דאמרי בערכין על הדא מילתא דאמרינן לעיל הואיל ונתת להם כח יפה שבבתים וכח יפה שבשדות יכול לא יצא ביובל ת"ל וביובל יצא: וקא פריך עלה בגמ' דערכין מאי קאמר כלומר מפני שנתתי לו כח שבזה ושבזה הייתי אומר שלא יצא ביובל וכי היובל אינו כח יפה שבשדות: ומתרץ לא נצרכה אלא למקדיש בית בבתי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש ופגע בו יובל בשנה שניה פי' בשנה שנית לגאולתו. דאי מדמת לה לבתי ערי חומה הא איחלט לה משנה ואילך. ואי לשדה אחוזה מדמת לה הא נפקא להו לכהנים ביובל הילכך האי נמי לא יצא לכהנים ביובל ת"ל ביובל יצא לומר שחוזר לבעלים ביובל: והא ודאי בלא דמים קאמר ומדחזינא בהא דהדרא למרה בלא דמים אפי' לישראל כ"ש ללוים ולא בא הכתוב להחמיר אלא להקל על הלוים יותר מישראל: והא דכתב רחמנא גאולת עולם לאיתויי הנך אחריני דבישראל אינו גואל ובלוים גואל ועוד לא מצינו חזרה ביובל שתהא צריכה דמים אלא לעולם יובל מחזיר בלא דמים:
מן הלוים ולא כל הלוים פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר פי' דהוה ליה למכתב ואשר יגאל הלוי אי נמי ואשר יגאלו הלוים ויצא וכו' ת"ל בית עיר אחוזה כלומר חד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות וחד למעוטי מטלטלין: הנה זה המקרא לפי המדרש הזה נחלק לשנים כי אשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל מילתא אחריתי קאמר כדמפרש ואזיל: ומצינו כיוצא בו באגדה דרבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וקא קרי ליה להאי סדור שנחלק:
פסקה ח
וחכמים אומרי' אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים ומפרש במס' ערכין [לג:] אבל עד שיהא לוי לא אמרי' כלומר דישראל שיורש את אבי אמו לוי הרי הוא גואל כסדר הזה שכיון שהוא יורשו עומד במקומו לכל דבר. ונראה דלדעת רבנן אפי' בן לוי נתין בן לוי ממזר גואל כסדר הזה דהאי ואשר יגאל מן הלוים אפי' מקצת לוים משמע להו. שהרי אף בן בתו ישראל דלאו לוי הוא כלל קא מרבה הואיל ובא משבט לוי כ"ש בן נוי נתין בן לוי ממזר דלוי פסיל הוא: היא אחוזתם להגיד מה גרם כלומר לכך הרבה להם גאולות שרצה המקום שיהיו עריהם אחוזת עולם:
פסקה ט
מנין שאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש וכו' א"ר אלעזר בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה (שדה) [מגרש] עיר ולא עיר מגרש כדי שלא יחריבו את עריהם. ת"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפ' בערכין [שם] מאי לא ימכר כלל והא כתיב גאולת עולם תהיה ללוים פי' גבי עיר ובית. מכלל דמזדבני והכא קאמרי' דלא שדה ולא מגרש ולא עיר לא ימכר. אלא מאי לא ימכר לא ישתנה כמו התמכר לעשות הרע וכו' הרי שהזהיר עליהם הכתוב שלא ישנו לא משדה למגרש ולא ממגרש לשדה ולא מעיר לשניהם ולא משניהם לעיר. לא ימכר מכר גזבר או לא ימכר מכר עולם ת"ל עולם: ס"א כי אחוזת עולם היא להם הא מה אני מקיים לא ימכר מכר גזבר פי' לא ימכר מכר גזבר שאם הקדיש בן לוי שדהו או מגרשו או עירו ולא גאלו אין רשאי הגזבר למכרו לאחר כדי שיצא לכהנים ביובל אלא לעולם תחזור ללוי כמו שאמרנו למעלה בבית ועיר שחוזרין אצלו ביובל בלא דמים כך דיניהם בשדה ומגרש. ויש מפרשים לא ימכר מכר גזבר שאינו רשאי הגזבר למכרו לאחר כלל אלא שתעמוד לפני ההקדש עד שיגאלנה בן לוי וזה יפה כח הוא ללוי מפני שאין אחר רשאי לירד לתוך שדהו ומזלזל בדמיו: ולזה הפירוש יבא דבר המקרא מתוקן שאמר למעלה גאולת עולם תהיה ללוים ודרשנו אותו אף למקדיש כי לעולם הוא גואל אפי' לאחר היובל: ומ"מ אינה חוזרת לו אלא בדמים ר"ל על ידי פדיון הרי כבר נאמר כי אחוזת עולם הוא להם. וכיון שהבטיחם המקום שתהא אחוזתם לעולם למדנו שהן חוזרין ביובל וגם יש להן פדיון ואינם נחלטין ללוקח הא למה נאמר לא ימכר מכר גזבר. ואי קשיא לך הא אפיקנה לדרשא דלעיל לא ימכר לא ישתנה. אם כן הוה ליה למימר לא ימכור או לא ימכרנו מאי לא (ימכרנו) [ימכר] משמע על ידי אחר ומאי ניהו גזבר: