ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
אמור · פרק יח
פסקה א
סלת ואפית אותה ומנין אף חטים יקח ת"ל ולקחת. יכול אף שאר מנחות של צבור יהיו נקחין חטים ת"ל אותה: ובמנחות פרק אלו מנחות [עו:] מסיים בה הכי מפני החסרון מאי מפני החסרון א"ר אלעזר התורה חסה על ממונם של ישראל. ונראה לי דהכי פירושו למצוה סולת היא נקחית שאין עניות במקום עשירות: אבל מפני שלחם הפנים דבר גדול היה ובכל שבת ושבת היה התירן הכתוב ליקח חטים ולעשות מהם סולת וירויחו ללשכה מה שהחנוני היה מרויח עליהם בשכר טרחו ובשכר מעותיו: אבל שאר מנחות של צבור הבאות מן החטים. כגון שתי הלחם ומנחות נסכים של תמידים ומוספין לא היו נקחות אלא סלת לפי שאין בהם הוצא' גדולה כמו שיש בלחם הפנים. ואין עניות במקום עשירות שאינו דבר כבוד שהיו טוחנין בעזרה ומרקדין אותו בעזרה ומנפין אותו כדי לצמצם בשכר החנוני. וא"ת הא איכא נמי עומר שהיו מביאין אותו בשבלים לעזרה ומהבהבין אותו באור וטוענין אותו ומרקדין אותו בעזרה. התם לא איפשר בלאו הכי שהרי אפי' מצא קצור קוצר ואסורין לקצור לפני העומר וצריך לקצור בו מצות קלי הילכך לא איפשר לעשותו בידי הדיוט אלא בידי כהנים ושלוחי בית דין:
פסקה ב
ושמת אותם לדפוס פירוש מדלא כתיב ונתת אותם משמע ושמת אותם בדפוס כדמפרש ואזיל. משום דמעשה לחם הפנים היה נעשה באומנות כעין תיבה פרוצה והיה לו קרנות כמו שמפורש במשנת שתי הלחם לפיכך היה צריך לדפוס כדי שלא יתקלקל: ושלשה דפוסין היו שם וכו' וכשהוא רודן מהתנור נותנן לדפוס זהב וכו' ופריך במנחות [צד.] ונהדרינן לדפוס קמא ומשני איידי דתפחא לא עייל:
פסקה ג
שתים מערכות יכול שמונה וארבעה ת"ל שש המערכת פירוש אפילו נאמרו בו שני כתובים שתים עשרה חלות. ושמת אותם שתים מערכות ולא נאמר שש המערכת לא למדנו מהם כל הצורך שהייתי אומר שתים מערכות של שמונה: ואעפ"י כי שתים מערכות משמע שיהו שוות כדאמרן לעיל שתים עשרה שיהו שוות שני עשרונים שיהיו שוין הני מילי למצוה ואעפ"י שאינן שוין כשרין לכך נאמר שש המערכת. אי שש המערכת יכול שש ושש ושש פי' ואפילו נאמר ושמת אותם שתים מערכות על שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה חלות הייתי אומר שמא כך אמר הכתוב ושמת אותם שתים מערכות ועוד שש המערכת הרי כאן שלש מערכות של שש שש לכך נאמר שתים עשרה חלות ללמד שלא יהו כולן אלא שתים עשרה בלבד. אי שתים עשרה יכול ד' וד' וד' פירוש ואילו נאמר שתים עשרה וכתיב ושמת אותם מערכות דמשמע שתים הייתי אומר שתים למצוה אם רצה לעשות שלש של ארבע ארבע לא פסל לכך נאמר שתים מערכות שש המערכת הא עד שלא נאמרו שלשה כתובים הללו לא שמענו עיכובא הילכך אם שינה פסל:
פסקה ד
שלא יהיו סניפין מגביהין את הלחם וכו' סניפין כמין מנורה היו השדרה באמצע וחמשה קנים מכאן וחמשה מכאן והיא למטה. ומפני שהיו שלשה שלשה קנים נכנסין על הזרועות שמכאן ומכאן בארבעה התחתונים לפיכך ציירנו [חסר הציור בכ"י] אותם כך אבל הזרועות העליונים לא היו נכנסין בהן כי אם שני קנים ולא היה הסניף צריך לינקב באמצע וכך הוא מפורש למטה שהתחתונים היו שלשה והעליונים לא היו אלא שתים הרי לשש חלות חמשה אוירים התחתונה היתה נתונה על טהרו של שולחן שלא היו רגלי הסניפין חוצצין בין הלחם והשלחן נמצאו בארבע אוירים התחתונים י"ב קנים והעליון שנים הרי ארבעה עשר נמצאו לשתים מערכות שמונה ועשרים קנים האמצעיים מפני שהיו עליהם חלות רבות היו נותנים תחתיה שלשה קנים כדי שלא יתמעכו הקנים מכובד הלחם יהיו הקנים סומכין ולא ישבר הלחם התחתון אבל העליון שלא היה עליהם אלא חלה אחת די להם בשנים:
פסקה ה
ונאמר להלן מערכת פירוש ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת מה להלן וכו':
פסקה ו
והיתה ללחם חובה ללחם פירוש חובת הלחם היא ולא חובת היום שאם אין לחם אין לבונה: והיתה ללחם מכאן שמעכבת ומפגלת וכו' פירוש שאין הלחם ניתר אלא בהקטרת הלבונה ואם נפסלה היא או נתפגלה הלחם ג"כ נפסל ונתפגל: מאי טעמא דהויה כתיב בה שנאמר והיתה ללחם. אינה על גבי לחם אלא נותנה לשני בזיכין פירוש אינה על הלחם ממש אלא לתוך בזיכין מדלא כתיב והיתה על הלחם:
פסקה ז
ונאמר להלן לאזכרה בלבונת מנחה בפרשת ויקרא:
פסקה ח
כל הכלים ארכן לארכו של בית חוץ מהארון קסבר האי תנא שולחן ומנורה מזרח ומערב מונחין כדאמרן לעיל מאי טעם כדי שיהא הבית פנוי. חוץ מארון שהיה ארכו לרחבו של בית ובדיו היו נתונים בו לרחבו והיו בולטין לחוץ כדכתיב ויאריכו הבדים ויראו:
פסקה ט
מאת בני ישראל מרצון בני ישראל שאין כופין אותן על כרחן אלא אם אמרו בסוף רוצין אנו: ברית עולם ממי שהברית שלו. נראה לי שצריך להביא מן המקדש ולא מן החולין ואפילו הן משל צבור:
פסקה י
מנין אף לישתן ועריכתן בכלי שרת המשוחים ובמקום קדוש ת"ל והיתה פירוש כל הויותיה יהיו במקום קדוש: ומאן ת"ק ר' יהודה דקא מיירי בסמוך ר' יהודה אומר כל מעשיהם בפנים: