אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אמור › פרשה יג

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אמור · פרשה יג

פרק יז

פסקה א

אמר ר' שמעון ביותר צריך לזרז מקום שיש בו חסרון כיס פירוש רובם לא נמצא לשון צו אלא במקום שיש בו חסרון כיס לפי שהם צריכין לזרז יותר. וכולהו מפרש להו בריש ספרי וקאמר התם חוץ ממקום אחד צו את בני ישראל וכו' כי אתם באים אל הארץ כנען וכו' תזרזם לענין חילוק הארץ. שמן זית מזיתו פירוש שיניחנו להתבשל כל צרכו בראש הזית כדי להוציא ממנו כל שמנו בלא כתישה ושליקה ובישול כי העץ גם הוא נקרא זית שנאמר ועד כרם זית: מכאן [אמרו] שלשה זיתים הם וכו' הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וזהו המובחר שבכולן מפני שהוא מזיתו אבל השני והשלישי שצריכין להתבשל מעט ולהתגלגל אחר לקיטתו אינם מובחרים כראשון: פירוש מגרגרו מגלגלו כלומר מניחו שם עד שתהא מגולגלת כי ההיא דתנן בע"ז [לט:] זיתי גלוסקא המגולגלין. ובמנחות פרק כל הקרבנות של צבור [פו.] איתא להא מילתא כולה. וקא בעי עלא בגמרא מגרגרו תנן או מגלגלו תנן. ומפרש הצרפתי מגרגרו תנן כלומר מלקט ובורר הגרגרים המבושלים מתוך הקשים או מגנגלו תנן שמניחם להיות מגולגלים ומבושלים כל צרכן בראש הזית אבל אינו ממהר בלקיטתן עד כדי שיהא צריך לברור אותן מתוך הקשין שבהן. ואמרינן עלה תא שמע שמן זית מזיתו מכאן אמרו וכו' ושמעינן מינה מגלגלו תנן כדפרשינן. כונסן לבית הבד וטוחנן בריחים נותנם בסלים והיוצא בסלים זה היה ראשון והכי איתא במנחות: ואיכא נסחי דכתיב בהו הכי נתנם בסלים וטוענן בקורה היוצא מהן וכו' וכמדומה אני שהוא שיבוש דהדר קתני בגוה פורקן וטוענן שניה וכו' ומאחר שכבר טענן בקורה פעם ראשונה כי טענן שניה בלא טחינה מאי נפיק מנייהו אלא מסתברא כדגרסינן במנחות שהראשון הוא יוצא מהן בלא טחן ובלא טעונה והוא היה זך בלא שמרים מפני שהוא יוצא מאליו חזר טען וטען זה היה שלישי נכו' ואילו היו מן הזית הראשון שנתבשל כל צרכו בראש הזית אבל הזית השני מגרגרו בראש פי' הזית השני שהוא פחות מן הראשון הוא שלא נתבשל כל צרכו בראש הזית ושמא אירע לו מפני שנתאחר בשולו עד שעבר זמן לקיטתו. ובעל הזית יודע באותו זית שאם יניחם עוד הזיתים על הגג יפסדו בגשמים או בצנה וממהר ללקטן ומניחן להתגלגל בתלוש השמן היוצא מהן אינו יפה כראשון כי אינו מתוק וזך כמוהו. הזית השלישי כמו כן הוא שלא הגיע לבישולו של שני בזמן לקיטת הזיתים. וצריך להכניסן לבית הבד ולשהותן עד שיתחממו ויכמשו וזה בישולו והיינו דקאמר טוענו בית הבד עד שילקה עד שיכמוש כמו ששנינו לקתה:

פסקה ד

ור' יהודה אומר לא היה טוחנן ברחים אלא כותשן במכתשת פי' דכתיב כתית ואין לשון כתית אלא כתוש במכתשת כדמתרגמינן כתישא. והכי מפרש טעמא לקמן. אינו נותן את הלחם תוך הסל אלא סביבות הסל. וקורא אל תוך הסל. לחם הוא כל דבר שהוא נכתש ועושה כעיסה הוא נקרא לחם. ובלע"ז קרנייר ודוגמתו במס' ע"ז [תוספתא פ"ח] ישראל העושה עם הגוי בגת הרי זה מעלה את הלחם לגבי תפוח ומוריד את הלחם מעל גבי תפוח. ואעפ"י שהיין צף על גבי ידיו מותר. תפוח הוא הצבור שעושין בגת מן הענבים הדרוכות כדי שלא יתערבו עם השלימות וידרכו השלימות יפה יפה. וקאמר ר' יהודה שלא היו נותנין הזיתים הכתושות לתוך הסל בשמן היוצא ראשון שאף הוא לא היה זך כל צרכו מפני שהשמרים הן מתערבים לתוכו אלא מצרפין אותם סביבות הסל מבחוץ והשמן נכנס מאליו וקודח לתוך הסל וזולפין אותו מתוך הסל בטפיחין והוא היה ראשון. וכשהוא פוסק מלצאת טוענין אותו באבנים והיוצא מהן היה שני. וחוזרין וטוחנין אותן וטוענין אותן והוא היה שלישי. ואיני יודע אם חולק ר' יהודה אף בשלישי אם היו טוענין בקורה או באבנים. אלא מדקאמר ר' יהודה סתם ולא היו טוענין בקורה אלא באבנים משמע דבכולהו פליגי:

פסקה ה

הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין וכו'. מפרש במנחות מאי שוין שוין למנחות ומשום דמצוה להביא מן המובחר אם יביא מן השני של זית ראשון או מן הראשון של זית שני אין כאן מובחר משל חבירו ואיזה שירצה יביא. אבל למנורה אינו כשר אלא הראשון מן הזית הראשון בין מן השני בין מן השלישי:

פסקה ו

יכול [לא] יהא כתיש כשר למנחות פירוש דהא כתיב כתית למאור ומשמע למאור ולא למנחות ת"ל ועשרון וכו': הא מה אני מקיים למאור ולא למנחות מפני החסרון פי' לא מפני שהוא פסול למנחות אלא שחסה התירה על חסרון ממונו של ישראל. והאי דקאמר ולא למנחות כלומר שאינו צריך להביא כתיש למנחות:

פסקה ז

שתהא שלהבת עולה מאיליה בלא שהיה והיינו ברוב. ולא דאמר צריך שידליק ברוב היוצא. פירוש אחר שתהא שלהבת עולה מאיליה ר"ל שתהא הפתילה יפה ודולקת מאיליה ולא שתהא צריכה שום דבר. והיינו דר' חייא דתנא ר' חייא שתהא עולה על ידי דבר אחר. ואיתא להא מתנית' בפרק יציאות השבת [כ:]. וקא מייתי לה סייעתא לשמו דאמר בגבולין בכדי שתצית האור ברובן כל שאין צריך לומר הבא עצים ונניח תחתיהן: והכא נמי בפתילות המנורה לא הויא הדלקה עד שתעלה מאיליה בלא שום סעד אחר הילכך צריך פתילה יפה שלא תהא צריכה דבר אחר לסעדה. שתי נרות מזרחיים דולקין וכו' קא סבר האי תנא מנורה במזרח ומערב היתה מונחת ולא צפון ודרום. ופלוגתייהו במנחות פ' שתי הלחם [צח:]: ומניח את המערבי דולק פירוש המערבי מן השנים המזרחיים. כתוב בנסחאות הכא תמיד אף בשבת אף בטומאה. נראה לי כי הוא שיבוש דתלתא כתיבי בפרשה תרי על נר מערבי וחדא אשאר נרות. קמא קא דרשינן ליה שיהא תדיר. תרין בתראי לקמן דרשינן לשבת ולטומאה. חד לנר מערבי וחד לשאר נרות:

פסקה ט

העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. מפרש במסכת שבת [כב:] מאי עדות זה נר מערבי שנותן בו שמן כמדת חביריו וממנו היה מתחיל בזמן שמצאו כבה שמדליק ממזבח העולה. ובו היה מסיים בזמן שמצאו דולק. כיצד שמדליקין שאר נרות ואח"כ מכבתו ומדשנו ומדליקו משאר נרות. ויש מפורשים שממנו היה מתחיל ממנו היה מדליק שאר הנרות ובו היה מסיים כמו שפירשנו. והאי עדות לאו אפרכת קאי אלא אנר קאי תמיד דכתיב בתריה וכך פירושו של מקרא מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו אהרן ובניו כמו יערוך את הנרות וכי צריכין הן לנר וכו' אלא לכך נאמר העדות עדות הוא לכל באי עולם פירוש סיומא דמילתא היא כלומר לא הצריכם הכתוב נרות אלא להראות בהן הנס: ומפני כך יצוה עליהם שיעמדו מחוץ לפרכת כדי שיראה הנס:

פסקה י

יערוך אותו אהרן ובניו מה ת"ל פירוש יערוך אותו אהרן ובניו האמור בפרש' ואתה תצוה מה ת"ל אם לנר מערבי כבר נאמר כאן אלא למה נכתב שם לפי שנאמר בפרש' בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות יכול יהא נכנס כהן אחר בשבעה נרות ת"ל להעלות נר פי' אילו לא נאמר בפרש' ואתה תצוה לא הייתי למד מכאן לנר מערבי כלום כדמפרש ואזיל לפי שנאמר במקום אחר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות דמשמע שצריך להדליק את כולן בבת אחת. וכתיב התם בריש עניינא דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה אלמא צריך שיהיה כהן נכנס בשבעה נרות כלומר יכנס שם כהן אחד בעניין שיוכל להדליק שם שבעה נרות בבת אחת כגון שמכניס שם קנסא ארוכא ודולקות בראשונה ובאמצעית ומדליק את הנרות ממנה בבת אחת. אי נמי בקנסא אחת בינונית ובזה אחר זה בלא הפסק. מיהו ליכא חד מינייהו דעדיף מחבריה שכולן דולקין או כולן כבין ואם כבה אחד מהם אין נזקק לו יותר משאר נרות וכולן יהיו נדלקין ממזבח העולה: אי נמי שמוציא הנרות שבמנורה ולא היו קבועין במנורה כדאיתא לקמן. וא"ת הא אמרינן לקמן לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס. התם הכי קאמר שלא יוציא המנורה ונרותיה לחוץ ויכניסנה כשהיא נעקרת ויניחנה במקימה אבל ידליק נרותיה בחוץ ויכניסם בבת אחת שהרי כולם הוקשו זה לזה. ת"ל להעלות נר תמיד פי' זה האמור כאן להעלות נר תמיד מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו אהרי וכו' כלומר למדנו מזאת הפרשה שיש מעלה לנר אחד משאר נרות כי על האחד אמר תמיד ולא על כולן: הדר אמר עדיין לא שמענו דאי להעלות נר תמיד עדיין אני [אומר] יהו שבעה כהנים נכנסים בבת אחת כמו שפירשנו למעלה לכהן אחד והרי נתקיימו שני הכתובים יאירו שבעת הנרות ולהעלות נר תמיד: שבעת הנרות דהא כולן נדלקין בבת אחת ממזבח העולה ואין אחת מהן יתירה על חברתה בשום מעלה: ולהעלות נר תמיד לעולם על ידי כהן אחד לא יעלה אלא נר אחד כדכתיב קרא להעלות נר תמיד: יערוך אותו אהרן מערב וכו' ותמיד דכתיב ביה הכי קאמר תן בהן שמן שיספיק להן מערב עד בקר והם ידלקו לפני תמיד כלומ' אשר יעשה בהן נס שלא יכבו כל היום וכל הלילה כמו שנאמר עכשיו על נר מערבי לכך הוצרך יערוך אותו אהרן ובניו האמור בפרשת ואתה תצוה לומר כי אהרן ובניו אין עורכין אלא אחד: ושמע מינה שיש מעלה לנר אחד משאר נרות שהרי חלק אותו מהן ומאי ניהו נר מערבי שיהא הוא תדיר יותר מכולם. שאם מצאו כבה בשחרית מדשנו ומדליקו ממזבח העולה כדי שידליק ממנה לערב: אחרי זאת מצאתי בספרי של פנים שני בסדר בהעלותך יאירו שבעת הנרות יכול שיהא מעלה על כולן כאחת. ת"ל להעלות נר תמיד. יכול אהרן לא היה מעלה כולן כאחת אבל בניו יהיו מעלין אותם כאחת ת"ל יערוך אותו אהרן ובניו אחד אחד: ולזו הנסחא גירסא זו שבספרי אינה מתפרשת כי אם על דרך הפירוש הראשון שפירשתי למעלה: ואין הקפדה בנר מעלה לכאן אלא על הדלקתן אם היתה בבת אחת לכולן או היתה אחת אחת. בין לכהן אחד בין לכמה כהנים. שאין צריך להיותה בבת אחת אלא זה אחר זה אפילו הם שבעה כהנים שהיו יכולין להדליקן בבת אחת. אי נמי שהוא עכוב שידליקם זו אחר זו. ולכך שוה אותו כאן בזה הסדר:

פסקה יא

מערב עד בקר שלא תהא להם עבודה מערב עד בקר אלא הן מפרש (בזבחים) [צ"ל פסחים נט.] משום דכתיב אותו מיעט רחמנא אותו שאין לך עבודה שהיא כשרה אחר נרות ואפילו פסח שנאמר בו בערב ובין הערבים: על טהרה פי' על גלויה של מנורה כדתנן ביומא [נח.] הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים ומפרשים אגילויא דמזבח כלומר יניח הנרות על ראשי הקנים באמצעיתם כדי שישבו מעצמן בלא סמיכה כי ראשי הקנים רחבים היו כדי ליישב עליהם הנרות ובא עכשיו לומר שלא יניח אותם לצד אחד כדי שלא יהיו צריכין ליסמך בקסמיין או בצרורות: וקסבר האי תנא שהנרות לא היו קבועים במנורה. ופלוגתיהו במנחות פרק שתי מדות [פח:]: תמיד אף בשבת וכו' כבר פירשתי למעלה כי הם שלשה שתים בנר מערבי ואחד בשאר נרות. הראשון דרשנו אותו שיהא תדיר שאם כבה מדליקו והשני שידליק אותו תמיד אף בשבת אף בטומאה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה