אור ברסלב
ראב"ד על ספרא אמור › פרק יב

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

אמור · פרק יב

פרשה י

פסקה א

וספרתם לכם כל אחד ואחד פי' דכתיב בלשון רבים תספר לך ספירה שהיא בב"ד פירוש בקידוש חדש ניסן שעל פיהם מתקדש החדש ונקבע יום טוב וממחרת יום טוב מונין:

פסקה ג

יצא שבת בראשית שספירתה בכל אדם ואינה תלויה בקידוש ב"ד שאפילו לא יקדשו ב"ד את החדש ויהיה מעובר בלא שום קידוש החדש יתקדש החג בט"ו בניסן ליום עיבורו ויבא שבת בתוך הפסח שהרי אף בזמן שאין קידוש ב"ד יש מועדות אלא ודאי לא אמרה תורה תספר לך אלא לב"ד שהקידוש תלוי בהם כדי שיודיעו להם באיזה יום יהיה יום ראשון של פסח ולמחרתו ימנו לעומר. ויש מי שמפרש ספירה שהיא תלויה ביד כלומר שיודעים הם לדרוש ממחרת השבת יניפנו הכהן ממחרת י"ט קאמר:

פסקה ה

מצה שאין אתה יכול לאכלה כל שבעה אכלה ששה מן החדש פי' האי דקאמר קרא ששת ימים תאכל מצות דמשמע אבל לא יאכל מצות שבעה ומאי ניהו אלא ודאי מן החדש קאמר רחמנא הא למדת דהאי ממחרת השבת יניפנו הכהן ממחרת יום טוב קאמר דאי ממחרת שבת ממש פעמים שלא יאכלנה מן החדש שלשה ימים. והשתא קא מסיים למילתיה וקאמר דכיון שלמדנו שהעומר היה קרב במוצאי יום טוב ראשון ועל כרחך ממחרת השבת דכתיב גבי ספירת העומר גם הכי ממחרת י"ט קאמר והשתא קא מפרש ואזיל:

פסקה ו

וספרתם לכם יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה (יביא) [יספור] ת"ל מיום הביאכם תספרו: הכי איתא להאי גירסא במנחות והכי פירוש' למדנו על הבאת העומר שהיא במוצאי י"ט של פסח מדכתיב ששת ימים תאכל מצות כדאמרן וכיון שהבאה במוצאי י"ט ודאי קצירה אי איפשר לאחר אותה עד מוצאי שבת של פסח לפי שאי אפשר להבאה בלא קצירה. אבל עדיין אני אומר דקצירה והבאה יהיו במוצאי י"ט אבל הספירה תהיה במוצאי שבת כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ולא גמרינן האי ממחרת השבת דהכא מהתם. ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור: והשתא הוה ליה לאיתויי מיום הביאכם תספרו כדמייתי. ליה לקמן ולא הוה צריך לאהדורי טפי אלא משום דבעא לאגמורי הספירה והקצירה דבלילה הן ואינן ביום בהבאת העומר ומשום הכי איתי להאי קרא ואמר כיון דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור למדנו כי מזמן הקצירה תהא הספירה והשתא דאייתי להאי קרא הדר אמר ואי מהחל חרמש תחל לספור לבדו לא למדנו הכל שהייתי אומר הספירה והקצירה יהיו בזמן אחד וההבאה תהא אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם וכו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו אלמא מיום ההבאה תהא הספירה וכיון שהספירה מיום הבאה גם הקצירה תהא באותו יום כדכתיב מהחל חרמש וגו' והוה ליה למימר ת"ל ששת ימים תאכל מצות דהא מיניה ילפינן דהבאת העומר ביום טוב הוא כדאיתא בריש עניינא. אלא משום דבעי למגמר מקראי כי ההבאה ביום היא. וקצירה וספירה אינן אלא בלילה אמטו להכי אייתי להאי קרא לומר אעפ"י ששלשתן ביום אחד אינן בשעה אחת. מיהו אב לכולהו ששת ימים תאכל מצות דמיניה ילפינן להבאת העומר שהיה במוצאי יום טוב ולא במוצאי שבת ומהנך קראי אחריני ילפינן דקצירה וספירה נמי מיום הבאה נינהו: והשתא קא שאיל ואזיל כיון דאמרת דמיום אחד נינהו יכול יהו כלן ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה וכו' יכול יהו כולן בלילה ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קציר' וספירה בלילה והבאה ביום:

פסקה ט

והקרבת' מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות פי' שאין מביאין מנחות מן החדש קודם שתי הלחם של עצרת. אין לי אלא למנחת חטים מפני שהם מן החטים למנחת שעורים כגון מנחת סוטה מנין שלא תבא לשתי הלחם שהרי כבר הרבה מנחת העומר מן החדש שהיא מן השעורין. ואם כן התיר מנחת העומר לכל מנחת שעורים לבא מן החדש ת"ל וכו':

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה